הרחבה למשל

כדור אש נוזלי - בעל הסולם

תיאורו של בעל הסולם על יצירת כדור הארץ, הוא למעשה הפעם הראשונה בה מקובל מתאר את סיפור הבריאה בעולם הגשמי. באף מקום אחר אין הסבר כזה מנקודת הראות של הקבלה והתורה.

(הרב מיכאל לייטמן, בשיעור 31.08.04, מאמר "הפתרון", בעל הסולם)

מאמר "הפתרון" בעל הסולם
הרב מיכאל לייטמן בשיעור 31.08.04
לשיעור המלא לחץ כאן

ובכדי למצוא איזה מוצא מהסבך הזה יש לתפוס היטב את חוק ההתפתחות ההדרגתי האמור, שעליו ביסס כל שיטתו, ויש לדעת, שהחוק הזה הוא חוק מקיף לכל הבריאה כולה: ועליו נבנו מערכות הטבע כולה: הן הבלתי אורגנים והן האורגנים עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומריים: בכל אלה אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכח התרוצצות של שני כוחות זה בזה: כח הפאזיטיבי דהיינו כח בונה, וכח נגאטיבי, דהיינו כח שולל ומהרס - ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידי זה בזה נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו וכל פרט של המציאות בפרטיותו, וכאמור למעלה, שכח השולל המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא המגביה אותו להמצב שהוא יותר טוב ממנו, וכן הולכים המצבים בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלימותו הסופי.

במציאות קיים חוק אחד, הבורא הטוב ומטיב שפועל בצורה קבועה. בני האדם, הנבראים, נמצאים בתוך החוק ברצון לקבל שלהם, ובהתאם להשתוות או לאי השתוות צורה עם החוק מושפעים ממנו במידה כזאת או אחרת, לחיוב או לשלילה.

כל עוד האנושות לא הגיעה להשתוות הצורה המלאה עם החוק הכללי של המציאות, נמצאים בני האדם לפי טבעם ותכונותיהם ובהתאם לשורש נשמתם, תחת השפעתם של שני כוחות.

החוק הטוב ומטיב - הבורא, פועל על האדם בשני אופנים, לעיתים הוא מושך את האדם ולעיתים דוחה אותו. אבל כך או אחרת הכיוון הוא תמיד אחד, תמיד להשתוות הצורה, לדביקות.

ככול שהנברא מפותח יותר כך הוא מושפע יותר מהחוק. הואיל והבריאה המפותחת ביותר היא האדם אזי האדם סובל יותר משאר סוגי הנבראים, דומם צומח וחי. גם מידת סבלם של בני האדם מהשפעת החוק, או במילים אחרות: עוצמת הרגשתם אותו, נמדדת בהתאם למידת התפתחותם.

אין לאדם בעיה נוספת שעליו לפתור לצורך קיומו זולת מציאת האיזון עם החוק הכללי של המציאות, עם הכוח הנקרא בורא. את כל הצרות הבעיות הייסורים ומקרי החיים יש לפרש רק כאופנים של השפעה מהכוח הזה.

וניקח לדוגמה את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל ועל ידי כח המושך שבתוכו ריכז במשך תקופה מסוימת את האטומים שבו לתוך חוג יותר צר, שכתוצאה מזה, נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי:

בעל הסולם מתאר כדור גזי גדול, הוא לא מתייחס להתרחשות שקרו, אם בכלל קרו, לפני אותו הכדור. כוח משיכה צנטריפוגלי צמצם את כל האטומים הגזיים לכדי כדור קטן יותר אבל מוצק, עד שהגזים התעבו לכדי צורת נוזל.

ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכחות שבכדור הארץ, הפאזיטיבי עם הנגטיבי - גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם.

אין כל חשיבות לצורת החומר עליה בעל הסולם מדבר, אין צורך לדייק ולדעת מהי בדיוק אש נוזלית. עיקר ההסבר מתייחס לקיומם של שני כוחות, דוחה ומושך. הבריאה על כל דרגותיה, הדומם צומח חי ומדבר, מרגישה את שני הכוחות הללו, ורק אותם. הברואים מרגישים את הכוחות האלו ככוחות של התפתחות, בטוב או ברע, כל אחד במישור שלו, וכך הולכים ומתקרבים למטרת הבריאה.

אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכוחות: ובהמשך איזה תקופה גבר שוב כח האש הנוזלי והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור ועלה ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים: וחזר הכדור לאש נוזלי. ושוב התחיל תקופה של מלחמות חדשות עד שבסוף התקופה, גבר שוב כח הקרירות על כח האש וקירר שנית קליפה קרה וקשה מסביב הכדור: והפעם היתה הקליפה יותר עבה ויותר מסוגלת להחזיק מעמד נגד ההתפרצות של הנוזלים מתוך בטן הכדור

זוהי למעשה צורת ההתפתחות. בכל פעם מחדש מתרחשת הצטברות והצטמצמות לכדי צורות כמה שיותר דומות לצורה הסופית, השתוות הצורה עם כוח העליון. הדומם הרי נמשך לצומח, צומח לחי, חי למדבר, ומדבר לאלוקים.

והיתה כחה יפה לתקופה יותר ארוכה: אמנם בסופה שוב נתגברו הנוזלים והתפרצו מתוך בטן הכדור ושברו את הקליפה לרסיסים: ושוב נחרב הכל ונעשה לכדור נוזלי. וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו: ובכל פעם שגברה כח הקרירות, נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר עד שבסוף - נתגברו כחות הפזיטיבים על הנגטיבים ובאו לידי הרמוניא מוחלטת: והנוזלים לקחו מקומם בעמקי האדמה: והקליפה הקרה נתעבה כל צרכה שמסביב להם - ונתהוה אפשריות ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה.

יהיה מי שדמיונותיו ביחס לסיפור הבריאה יביאו אותו לומר כי תיאור בריאת הכדור לפי בעל הסולם לא מתיישב עם דעתה של התורה על בריאת העולם, אבל כך בחר בעל הסולם לתאר את יצירת הכדור.

בכל הקשור להתפתחותם ההדרגתית של היקום כדור הארץ והאדם שבו, בעל הסולם בוחר להביא את אותה התמונה כמו המדע ולא את הדעה הכתובה בפשט המקראי.

בתורה לא כתוב על ענייני העולם הזה אלא על יצירת העולם העליון. אין בתורה אף לא מילה אחת המתארת משהו מהוויות העולם הזה, משום כך היא נקראת התורה הקדושה. קדוש פירושו נבדל, רוחני. רק כסיל יחשוב שהתורה מתארת את ההיסטוריה של העולם הזה, איזושהי התפתחות של מערכת יחסים בין בני אדם, הבל הוא לתאר את התורה כרומן ההיסטורי. בתורה הקדושה אי אפשר למצוא אף לא מילה אחת בעניינים שכאלה.

בכל שלב בתהליך הבריאה מתגבר כוח אחד על הכוח השני. לזמן מה הם נמצאים בהרמוניה, ושוב מתרחשת התגברות. התהליך מתקדם בתקופות, ההרמוניה היא לא יותר ממצב חולף. במהלך תהליך ההתגברות של כח אחד על משנהו יש איזו מן תקופה של השוואת לחצים וכוחות, אותה בעל הסולם מכנה בשם הרמוניה, אבל כל עוד הכוחות לא מגיעים להשוואה המטרתית הסופית, כל מצב של איזון הוא בודאי זמני.

ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים: כי מעת זריעתם עד גמר בישולם עוברים עליהם כמה מאות תקופות של מצבים מפאת שני כוחות הפזיטיבי עם הנגטיבי הנלחמים זה בזה, כמתואר בכדור הארץ - ומלחמות האלו הם המביאים את גמר בישולו של הפרי.

בכל הרמות של דומם צומח חי ומדבר פועלים אותם שני הכוחות ובאותה המגמה. לאמיתו של דבר שני הכוחות הם כוח אחד, אבל הנברא הנמצא בדרגות שונות של הרצון לקבל, בדומם צומח חי או מדבר, מרגיש השפעה שונה מהכוח היחיד הכללי, משמע מהבורא, והשפעה שונה מהכוח שכנגדו המתאים לו, המורגש באדם בהתאם לדרגת הנברא.

לאמיתו של דבר הכוח הוא אחד. בעלייתו מדרגה לדרגה אותו הכוח פועל על האדם אבל בצורה אחרת, בהתאם לדרגה שהוא רכש.

וכן כל חי מתחיל בטפת נוזלים קטנה: ועל ידי התפתחות דרגתי בכמה מאות שלבים מכח מלחמות הכחות האמורים, היא מגיע בסופה... ...שור גדול ראוי לכל עבודה או אדם גדול ראוי לכל תפקידיו, אלא שיש עוד לחלק בין שור להאדם: כי השור כבר הגיע על שלבו הסופי בתקופתינו היום, אבל האדם, שכח החומרי שבו אינו עוד מספיק להביאו על שלימותו, מפאת כח המחשבי שבו, העולה במדת העזר שבו, אלפי פעמים על כח החמרי שבו: נמצא לו משום זה סדר חדש של התפתחות דרגתי, שאינו נוהג בשום בעל חי - הוא התפתחות דרגתי של המחשבה שלו. ובהיותו גם יצור חברתי. הרי מעט לו התפתחותו האינדבדואלי, אלא שלימותו הסופי תלוי גם בהתפתחות של כל פרטי החברה שלו.

הדומם צומח חי ומדבר מתפתחים בצורה הדרגתית מאותו הכוח העליון. בדרגת המדבר מתווסף תנאי חדש, האדם לא יכול להתפתח לבדו אלא במסגרת של חברה, האדם יכול להתאזן עם הכוח שמפתח אותו רק דרך החברה.

התפתחות האדם מעלה בעיה נוספת, גדולה ומיוחדת, התנאי להתפתחות דרגת המדבר היא הכרה מלאה של האדם בתהליך ההתפתחות. האדם לא יכול להתפתח בשלבים בלתי הכרתיים כמו הדומם צומח והחי.

החמור לא חושב איך להתפתח מטיפת זרע לכדי חמור בריא ושלם. גם האדם כמו החמור לא צריך לפקח על התפתחותו הביולוגית, מטיפת הזרע ועד להיותו אדם, אבל ביחס לדרגת ה"מֵדַבר" שבאדם לא מוגדרת צורה טבעית להתפתחות. את כל שלבי התפתחות ה"מדבר" שבאדם, האדם חייב לעבור בהכרה מלאה.

אם כן, האדם, בניגוד לבהמה, צריך לפתח גם את החלקים הגשמיים שבו ע"י הסביבה. החמור לא נדרש לסביבה בכדי לדעת את דרכיו בעולם. החמור לא תועה, הוא יודע מה לאכול מה לשתות ובאיזה צורה להתנהג. כתוב "עגל בן יומו כשור קרי", כבר מרגע לידתה הבהמה לא תועה, היא מקבלת צורה מוכנה ושלמה. בניגוד לבהמה, תינוק שנולד חייב לעבור עשרות שנים של התפתחות ע"י הסביבה. הסביבה מסייעת לאדם לקבל איזושהי צורה התואמת לסביבתו.

התפתחות האדם על ידי הסביבה משתנה מדור לדור, מסביבה לסביבה מאומה לאומה ומתקופה אחת לאחרת.

התפתחות הגשמית - אנושית של האדם שונה אמנם מההתפתחות של יתר דרגות הבריאה, אבל היא לא צריכה להתבצע בצורה הכרתית. האדם חייב להתפתח בחברה, אין לו בררה אחרת אלא להתפתח לצורה שהחברה מכתיבה לו מראש. במוקדם או במאוחר, בטוב או ברע, האדם מקבל את צורת הסביבה שלו. לא כולם באותה המידה, לכל אדם גורל משלו ותנאים משלו, אבל החברה מעצבת את האדם בהתאם לרצונה.

ההתפתחות האנושית אינה ההתפתחות היחידה אותה האדם צריך לעבור, יש עוד דרגת התפתחות הנקראת התפתחות רוחנית. אם במהלך ההתפתחות האנושית, ההתפתחות כבני אנוש, כחבר בחברה האנושית, האדם מתפתח ברצונו או שלא ברצונו על ידי הלחץ החברתי ובצורה מחויבת, אזי את ההתפתחות הרוחנית האדם יכול לעבור רק בהקדם של הסכמה והכרה. ההתפתחות הרוחנית מחייבת את האדם ביגיעה.

צורתו של האדם כאדם חופשי נקבעת בהבעת רצונו להתפתחות רוחנית, ביגיעה, במגמה להתעלות מעל הטבע. זאת הסיבה לכך שכל ההתפתחות הרוחנית באה על חשבונו של האדם. ההתפתחות הרוחנית נבנית על ידי האדם בפעולות שהוא מבצע על עצמו. הוא משתמש בוודאי בכוחות הבריאה, בכוחות הבורא, אבל ההחלטה, הרצון, היגיעה, המגמה, הדחף והחיפוש, כולם על חשבון האדם. בכך האדם קובע את עצמיותו. מלבד הצורה הרוחנית כל יתר הצורות באות על חשבון הבורא, ההתפתחות הרוחנית היא על חשבון הנברא.

כוח אחד הוא שהוליד את היקום שלנו, עם כל מה שנמצא בו, שעשה את הפריצה הזאת לתוך היקום במפץ הגדול, והכוח הזה מחזיק ככוח, כאנרגיה, כמידע אינפורמטיבי את כל היקום, וגם אותנו, ששייכים לאותו המקום, לאותו המרחב, ונמצאים באותם הכוחות ומתפתחים. סך הכול אנחנו מנוהלים, ולא מנהלים. אם אנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד רגע, אז איך אנחנו יכולים לנהל משהו? (הרב מיכאל לייטמן, תוכנית "עולמות נפגשים", 24.03.14)

במציאות קיים כוח אחד, צורה אחת הנקראת בורא. השפעה מלאה טוטלית ואבסולוטית. הנברא נמצא באי השתוות הצורה עם חוק ההשפעה.

הצורה של ההשפעה השלמה מעוררת בנברא שתי תנועות, אחת מטרתה להגדיל את הרצון לקבל, והשנייה להשוות צורה עם המשפיע.

על השפעת הבורא על הנברא ניתן ללמוד מתהליך התהוות הכלי בארבע בחינות דאור ישר. השפעת הכתר - הבורא מתראה בשתי צורות, חכמה ובינה, שתיים ולא יותר. שלושת הבחינות יחד, כתר חוכמה ובינה נקראות ג"ר, ג' ראשונות. התכונות הללו אינן שייכות לנברא, כתר חוכמה ובינה הם כוחות הנמצאים מעל לנברא, לפניו.

כוח אחד מפתח בנברא רצון לקבל, זהו האור הפועל בצורה ישירה. הפעולה הבלתי ישירה של האור מפתחת באדם את צורת המשפיע - בינה. צורת הבורא פועלת באמצעות לחץ חיצוני, והרצון לקבל של הנברא פועל בלחץ פנימי, שניהם יחד פועלים בהתפתחות.

צורת העבודה של שני הכוחות בתהליך עולה ויורד מתוארת בתלמוד עשר הספירות בחלק ה "מטי ולא מטי". את השורש לצורת העבודה בתהליך עולה ויורד ניתן ללמוד מבחינה ב' בהתפתחות ד' בחינות ישר. בינה היא "עצם חכמה", החלק הראשון בבינה הוא הרצון לקבל ואור חכמה. החוכמה מרגישה רצון להשוות את צורתה לכתר ומתחילה להיווצר בה תכונת הבינה. תכונת הבינה יוצאת ושוללת כמעט לגמרי את תכונת החכמה. הבינה מתמלאת באור חסדים ללא חכמה ומתעוררת בה ההרגשה שבלי חכמה היא לא יכולה להתפתח. בלי חכמה אין מה לקבל ואין מה לתת. הרצון לקבל הוא החומר של הנברא וללא קבלה ונתינה לא יכול להתפתח דבר.

כתוצאה מהחלטת הבינה למשוך חוכמה מתחיל להתפתח בה החלק השלישי, אח"פ דבינה. החלק שלישי של הבינה, אח"פ דבינה מקבל, וחושב בצורה של קבלה למען השפעה. כאשר הבינה מגיעה לצורה הזאת היא מחזירה את עצמה לכתר.

נוצר כעין מעגל סגור בתוך הבינה, בצורה כזאת הבינה כוללת בתוכה את כל צורות הנברא, מהכתר ועד המלכות. הסבר מדויק לתהליך אפשר למצוא ב"עץ החיים" או ב"הקדמה לעץ חיים" ו"בפנים מאירות ומסבירות".

הרצון לקבל שבבינה הופך לרצון להשפיע, לצורת השפעה חיצונית, צורת ההשפעה החיצונית נעשית לצורת קבלה בעל מנת להשפיע. כתוצאה מכך, הנברא שרוצה להשפיע, מתחיל להרגיש את המחסור בכוח הקבלה, ברצון לקבל. מתוך הרצון לקבל הנברא מרגיש עד כמה הוא זקוק לתיקון ברצון להשפיע.

התהליך הזה יוצר בנברא התפתחות הדרגתית בצורת מעגל, בכל מעגל חוזרים כל אותם השלבים, כאופנים בציר הזמן. כאשר מתחילה עבודת המסכים עם הרצון לקבל, ההתפתחות המעגלית הופכת להיות מחזורית. ההתפתחות מקבלת צורה של תהליך מחזורי הנקרא מטי ולא מטי, נמצא ולא נמצא. האורות מופיעים ונעלמים לפי הרצון המתחלף בכלים, פעם לחכמה ופעם לחסדים. אותו התהליך מתרחש בכל ספירה וספירה. החלק העליון של הספירה שייך לחכמה והחלק השני לחסדים, ובספירה הבאה אחריה החלק הראשון שייך לחסדים והשני לחכמה, וכן הלאה. כך נעשית העבודה בהעברת האורות. העבודה בהעברת האורות היא תוצאה משני הכוחות הפועלות באדם, הרצון לקבל והכוח המחייב אותו לקבל את צורת המשפיע.

אותו החוק בא לידי ביטוי בכדור הארץ, בדרגות דומם צומח וחי, אלא בצורות חיצוניות שונות. כך או אחרת הכל בא מטיפת הזרע, זאת אומרת מרשימו, ומקבל צורה בהתפתחות הדרגתית.

דוגמא אחת מיני רבות להתפתחות על ידי שני כוחות היא התפתחות כדור הארץ לפי תיאורו של בעל הסולם, התקררות והתחממות, הצטמצמות התפשטות והתרחבות, וכו'. עובדה היא שכל בריאה ובריאה מגיעה בצורה הדרגתית למצב בו היא חייבת להתאזן או להשוות את צורתה עם כוח העליון בהתאם לדרגה שלה, דומם כדומם, צומח כצומח, מדבר כמדבר.

המדבר חייב להגיע לדביקות כנברא עם הבורא. ההתפתחות בדרגת המדבר חייבת להיות התפתחות מרצון, מהכרת מצבו הנוכחי מתוך הכרחיות להגיע למצב הבא, למצב יותר דומה לבורא. הנברא מחפש את האופנים להידמות לבורא, הוא מחפש כוחות להתפתחות, ובסופו של דבר לפי הנחיצות הוא מוצא אותם .

ee ff

פיסיקאים אומרים שיש כאן המון כוחות, נעלמים, תדרים כאלו גבוהים, כוחות שהם לא נמצאים ככוחות פיסיים, ולא כמו כוח מחשבה או כוח רצון, אלא כוחות עוד יותר גבוהים. הם ממש מדברים על איזו מחשבה, שהיא מחזיקה את כל היקום ואותנו. ואנחנו צריכים בסופו של דבר לגלות את אותה המחשבה. היא נקראת "מחשבת הבריאה". מחשבה שממנה התחיל כל היקום שלנו לפני ארבע עשרה מיליארד שנה. ואותה המחשבה ממשיכה ופועלת, ומביאה אותנו לתכלית. (הרב מיכאל לייטמן, תוכנית "עולמות נפגשים", 24.03.14)

חכמת הקבלה לא מסבירה לאדם מה קורה בדרגות התפתחות של דומם צומח וחי, בתחומים האלו האדם יכול להתמצא ולחקור בעזרת הכלים שלו, בטבע הנמצא לפניו. חכמת הקבלה מסבירה לאדם מהם שלבי התפתחותו כמדבר. ההתפתחות בדרגת המדבר נסתרת מהאדם, בכדי לגלות אותה בכוחות עצמו, ללא חכמת הקבלה, מבלי הידיעות שמוסרים המקובלים, נידרש סבל רב.

אדם שמנסה לגלות את הנסתר בכוחות עצמו משול לתינוק בו יומו שהושלך לחיות בין חיות היער. גם אם יצא חי, הוא יתפתח בוודאי לבריה משונה ונפסדת. אם האדם מתפתח בחברת בני אדם החברה הנכונה מספקת לו את כל הנדרש בכל שלבי ההתפתחות. אדם שכזה יתפתח בוודאי להיות ככל האדם, עם ידיעה ברורה מה נדרש לקיומו.

בדומה לחברה האנושית הגורמת להתפתחות דור ההמשך, כך המקובלים מביאים לאנושות את שיטת ההתפתחות הרוחנית. הם מוסרים אותה לאותם האנשים מקרב האנושות שמרגישים צורך בכך.

אם ניסיון להתפתח ללא חברה, או ניסיון למצוא איזון עם הטבע ללא סביבה, מבאים את האדם אל עברי פי פחת, על אחת כמה וכמה ופי עשרות מונים סבל גדול היה נגרם לאנושות, אם המקובלים לא היו מביאים לאדם את שיטת ההתפתחות הרוחנית.

מאמץ רב עוד יידרש מהאנושות בכדי להבין עד כמה עליה להודות למקובלים. הכוחות הגדולים ביותר במציאות, הם הכוחות הפועלים כנגד הרוחניות שבאדם, כנגד הדרגה האנושית שבו. אם האנושות לא הייתה יודעת איך להשתמש, אפילו במקצת, בעצות המקובלים, האדם היה סובל סבל רב בהתפתחותו הרוחנית. האנושות כולה הייתה נתונה במכבש רוחני, תחת כוחות לוחצים המרחיבים את הרוחניות באדם בדרכים נוראיות. קשה לתאר איך אדם היה מתקיים ללא חכמת הקבלה. ללא חוכמת הקבלה האדם לא היה מבין מה נדרש ממנו. החיים ללא חוכמת הקבלה היו הרבה יותר גרועים מכל תמונה שאפשר לדמיין, מכל תמונה של התפתחות ללא עזרה מהצד האנושי.

ee ff

דומם צומח חי ומדבר הם ארבע דרגות מקבילות לארבע דרגות העביות שורש א' ב' ג' ד', או לארבע הבחינות דאור ישר. כל בחינה מולידה את הבחינה שאחריה, אבל אף אחת מהן לא הופכת להיות הבחינה הבאה.

את הקשר בין שני דרגות התפתחות מסביר בעל הסולם במאמר "החרות" בעזרת דוגמא מעולם הצומח: גרעין חיטה נרקב באדמה ומת, דבר לא נשאר ממנו מלבד כוח. הכוח מאבד את כל צורתו הקודמת והופך להיות לגרעין בדור הבא. בגלגולו העתידי יהפכו הידיעות שרכש במהלך חייו הקודמים לנטיות.

תהליך התפתחות דומה להתפתחות של גרעין חיטה מתרחש בכל התפתחות הדרגתית מדרגה לדרגה ובבני אדם. הכל בא מהדומם, צורתו הראשונית של החומר ההיולי היא בחינה ב', אחריה ג', ולבסוף ד'. בדרגת הדומם מתחילה התפתחותם של העצמים הגשמיים וממנה דרך צומח לחי ולמדבר.

הדומם עצמו אינו מתפתח לצומח, התפתחותו מביאה אותו לצורתו הסופית, וכפועל יוצא ממנה מתחילות להתפתח הרשימות השייכות לדרגות הבאות, א', ב', ג' וד'. ההתפתחות מתנהלת על ידי הגיון של סיבה ומסובב, אבל אף בחינה אינה מתהפכת לעוקבת אחריה והופכת בעצמה להיות כמוה. צמח לא היה מינרל בדרגת התפתחות הקודמת שלו, והחי לא היה צמח. כל דרגה גורמת להופעה חיצונית של דרגה אחרת, להבעה, להתפתחות כגורם חיצון.

בחינה א' התפתחה לכדי צורה מסוימת וגרמה להמשך התפתחות הבריאה בדרגת הצומח. בחינה א' סיפקה לצומח תנאים להתפתח מתוכה. בעל הסולם אומר שכל עוד כדור הארץ לא התקשה, התקרר ונעשה כסביבה נכונה להתפתחות הצומח, הצומח לא הופיע, אבל הצומח לא נולד מהדומם.

כמו גרעין שנרקב, חיכה הפוטנציאל של הצומח לרגע בו יוכל להתפתח על פני הדומם. תהליך דומה התרחש גם בדרגת הצומח. הצמחים התפתחו, בכמות באיכות, הם צמחו בפועל על פני כדור הארץ על פני הדומם עד שנתאספו התנאים שאפשרו לפוטנציאל של דרגת החי להתחיל בהתפתחות. האדם, האחרון מכל חי, סיים את תהליך ההתפתחות.

בתוך האדם עצמו הרוחניות מתפתחת כשלב ההתפתחות האחרון. אדם שמגיע לשלב של התפתחות רוחנית חייב להיות בוגר בהתפתחותו הבהמית, האנושית והגופנית. הצורה הקודמת להתפתחות הרוחנית, גיל הבגרות, אינה מצביעה בהכרח על גיל מסוים דווקא. היא עדות לכך שצורתו הקודמת של האדם, צורתו הבהמית, השלימה את התפתחותה, ויתכן שמתוך הצורה הזאת, מהכוח ההיולי, כמו גרעין הנרקב באדמה, תתחיל להתפתח צורת ה"אדם", אַדמֵה לעליון.

ee ff

אנחנו צריכים להתייחס לטבע כאל כוח חכם, מבין, מרגיש, שהוא לא אותו טבע דומם, צומח וחי, שאנחנו רואים בחושים שלנו. אנחנו מיום ליום מגלים עוד ועוד כוחות נסתרים, על ידי המדע שלנו. לכן אנחנו צריכים סוף סוף להתחיל להתייחס אחרת למקום שאנחנו נמצאים בו. אחרת אנחנו מכינים לעצמנו מכות גדולות. (הרב מיכאל לייטמן, תוכנית "עולמות נפגשים", 24.03.14)

תהליך ההתפתחות נובע מסדר של קודם ונמשך, מסדר של החלפת הכוחות בתוך הנברא, המושך והדוחה - הרצון לקבל והרצון להשפיע הנמצאים בתוך נברא כמו בחינה א' ובחינה ב'. בתוך בחינה ב' נמצאות בחינות א' וב' פנימיות ושוב א' וב'. בבחינה ב' יש ארבע שלבים פנימים, "מטי ולא מטי". התהליך ההתפתחות בסדר של החלפת כוחות מתרחש בכל רגע, בכל הצורות ובכל דרגות ההתפתחות. ההתפתחות מותאמת לכל דרגה בנפרד.

תהליך ההתפתחות לא נגמר כל עוד הנברא לא קיבל את צורתו הסופית בהתאמה לכתר, לבורא. התהליך נמשך כל עוד הרצון לקבל לא קיבל בכל הדרגות שלו צורה חיצונית כמו צורת הכתר, כמו רצון להשפיע של הבורא.

לא נהוג לדבר המצב לאחר גמר התיקון, אבל כאשר האדם מגיע לגמר התיקון הוא משיג תנועה התפתחותית אין סופית בצורות שאין בהן שלילה וחיוב. לאחר שהאדם השווה את צורתו עם הבורא, שני הכוחות פועלים כאחד להביא את האדם להתפתחות נוספת בדרגות יותר נעלות. התפתחות שאינה נובעת מחסרון. זאת שיטת התפתחות שונה, היא לא מתקנת את שנברא.

ee ff

-

הבורא ברא מצב סופי מושלם. מחשבת הבורא, רצונו, האידיאה שלו היא היא המעשה והתמונה. הבעיה בתמונה היא אחת, יש בה נברא והוא חייב להכיר את פעולות הבורא עליו. ההכרה בפעולות הבורא תלויה בנברא, בהתפתחות הדרגתית של הכרה בפעולות הבורא. האדם יכול להכיר בכך רק אם הוא מתפתח בצורה איטית מהדרגה ההפוכה לדרגת הבורא.

המצב בו האדם נמצא הוא מצב קבוע. דבר לא קיים או נברא, מלבד אותו מצב יחידי וסופי, אבל האדם חייב לעבור בהכרתו ובהרגשתו את כל המצבים המנוגדים למצב הקבוע בכדי להבין בכל רצונותיו ותכונותיו, שאין מצב טוב יותר מהמצב הסופי.

כאשר האדם יכיר מתוך שלילה את המצב היחידי הטוב, כמצב טוב, הוא יתכלל בו כחלק בלתי נפרד, בהשוואת הצורה המלאה. בדרגות דומם צומח וחי אפשר כביכול להגיע למטרה הסופית ללא הכרה, אבל על דרגת המדבר התהליך חייב לעבור בהתאמה רצונית.

כך עוברת כל הבריאה את צורות ההתפתחות תוך כדי שהיא מגלה איפה היא באמת נמצאת. הגילוי הוא לפי הסכמה, תהליך ההסכמה הוא הכרת הרע במצב הנוכחי, כהפוך מהשלם - היכן הנברא מרגיש שהוא נמצא לפני ההסכמה, ואיפה הוא נמצא בהתאם להסכמה.

כלומר, האדם אינו חי בהרגשת מצבו האמיתי, אלא בתוך עולם ההסכמה שלו. זאת התמונה שאדם מצייר לעצמו. דוגמא טובה הממחישה את תפיסת המציאות של האדם היא אדם המוקף בכל טוב ומתהלך בפנים חמוצות. הצורה שהוא נמצא בה היא צורה טובה, והוא בוחר להתייחס אליה כרעה.

האדם חי בתוך היחס שלו למציאות האבסולוטית, המושלמת. אבל בכדי שהאדם יכיר בצורה עצמאית את מצבו ויבחר בו כבמצב הטוב ביותר מכל המצבים, היחס שלו למציאות הוא מלכתחילה יחס הפוך ושלילי. כמו בעולם הגשמי - בדומה לאופן בו אדם חי בתוך ההרגשה שלו, ביחס שלו ולא בחיים עצמם - כך גם ברוחניות.

ee ff

תיאורו של בעל הסולם על יצירת כדור הארץ, הוא למעשה הפעם הראשונה בה מקובל מתאר את סיפור הבריאה בעולם הגשמי. באף מקום אחר אין הסבר כזה מנקודת הראות של הקבלה והתורה. (הרב מיכאל לייטמן, בשיעור 31.08.04, מאמר "הפתרון", בעל הסולם)

- כוח היולי הוא המצע הנמצא באדם. כאשר מתקיימים כל התנאים החיצוניים הוא מתעורר לדרוש התפתחות. כמו גרעין שנקרב באדמה ומחכה כביכול לרגע בו תהיה לו הכמות הנדרשת של מלחים ונוזלים ויתר הגורמים הנחוצים להתפתחותו, רק אז הוא מתחיל להתפתח. התנאי להתפתחות אינו תלוי בזרע עצמו, אלא בתנאים החיצוניים. הצורך בתשלובת של כוחות ותנאים מסוימים הוא שבדרך כלל גורם לבעיה.

ee ff

החיים שלנו זה למצוא אותה מחשבת הבריאה, שהיא בראה את כל היקום, ואותנו כאיזה נזר, כדרגה עליונה מכל מה שקיים בתוך היקום הזה. לכן אנחנו צריכים להשתמש בשכל שלנו, ברגש שלנו, כדי לגלות את אותו הכוח, אותה המחשבה. (הרב מיכאל לייטמן, תוכנית "עולמות נפגשים", 24.03.14)

נקודת תצפית אובייקטיבית

בחכמת הקבלה משתמשים בחוש ההשפעה, חוש חדש שמקבלים מלמעלה, שנותן לאדם נקודת תצפית אובייקטיבית למדוד את עצמו ואת העולם. ובחכמות האחרות משתמשים בחוש הקבלה, בחמשת החושים של העולם הזה.

כיצד מתייחסת הקבלה לסתירה בין בריאת העולם לפני 5,771 שנה לבין זמן המפץ הגדול?

המפץ הגדול אירע לפני כ-14 מיליארד שנה. סיבתו - ניצוץ של האור העליון הגיע לרמתו הנמוכה ביותר במעטה של אגואיזם. הניצוץ הכיל בתוכו את כל החומר והאנרגיה של העולם שלנו, שמהם התפתח אחר כך היקום כולו.

לפני כ-4.6 מיליארד שנה, כתוצאה מהתעבות מערכת השמש, נוצר כדור הארץ. במשך כמה מיליארדי שנים קרום כדור הארץ התקרר, עד שנתהוו האטמוספרה והחיים. [1] אין שום דבר מקרי. כל התפתחות היא תוצאה של יישום המידע, שנמצא באותו ניצוץ אור ראשוני.

לאחר הטבע הדומם, הופיעו הצומח, החי והאדם. הפרשנות שניתנת לאבולוציה על פי הצורה החיצונית שאנחנו רואים - כלומר, הופעת מין שהתפתח ממין מסוים, ושממנו התפתח מין נוסף - אינה נכונה. סיבת ההופעה של כל פרט בטבע היא לפי המידע שהיה מושרש מלכתחילה בניצוץ האור. האבולוציה היא למעשה תהליך התגלות (התפתחות) של נתוני מידע (גֵנים), הנקראים בחכמת הקבלה " רשימות".

לפני מאות אלפי שנים, התפתח האדם מהקוף, כפי שכותב גם האר"י בספר "עץ החיים", [2] אבל רק לפני 5,771 שנה (נכון לכתיבת שורות אלה) התעורר לראשונה בבן אנוש רצון לגלות את הבורא. היום שבו הוא התחיל לגלות את הבורא נחשב ל"יום בריאת העולם" מבחינה רוחנית, כי בו התחילה ההתפתחות הרוחנית של המין האנושי, אבל הוא לא מתייחס לזמן היווצרותו של עולם החומר, שהתרחש מיליארדי שנים קודם לכן.

-----------------------------------------------------------------------------

[1] בעיתון "האומה" מתאר זאת בעל הסולם כך: "כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל. ועל ידי כוח המושך שבתוכו, ריכז במשך תקופה מסוימת את האטומים שבו לתוך חוג יותר צר, שכתוצאה מזה נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי. ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכוחות שבכדור הארץ, הפוזיטיבי עם הנגטיבי, גבר כוח קרירות שבו על כוח האש נוזלי, וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם... וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו. ובכל פעם שגברה כוח הקרירות, נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר. עד שבסוף נתגברו כוחות הפוזיטיבים על הנגטיבים, ובאו לידי הרמוניה מוחלטת: והנוזלים לקחו מקומם במעמקי האדמה, והקליפה הקרה נתעבתה כל צורכה מסביב להם, ונתהווה אפשרות ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה".

[2] "בין הדומם והצומח, הוא הקורָאלי, הנקרא אלמוגים. ובין הצומח והחי, הוא אדני השדה... ובין החי והמדבֵּר, הוא הקוף" (האר"י, ספר "עץ חיים", שער מ"ב, פרק א'. מובא גם בספרו של בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק ג', פרק ה', אות ג').

כמה פעמים עוד נחגוג את ראש השנה?

ששת אלפים פעמים בסך הכול.

ואחר כך תתבצע סגירה של היקום הזה,

כפי שהוא נפתח פעם, כך הוא ייסגר.

אפילו הפיזיקאים אומרים שהיקום הוא סופי.

(הרב מיכאל לייטמן, בלוג, 17.09.15)

אין יקום ללא האדם

באיזה מתיאוריות היווצרות העולם (יקום וכדור הארץ) תומכת חוכמת הקבלה?

באף לא אחת. חכמת הקבלה מדברת על כך שכל מה שאנחנו מגלים, אנו מגלים מפני שבאופן כזה מוטבעים כוחות רוחניים שמציירים על ״המסך״ שלנו בחלק האחורי של הראש את התופעות האלה, את העולם הזה, או את המפה הזאת, ואילו העולם מחוץ לנו אינו קיים, זהו טבע סובייקטיבי לחלוטין.

מצד שני, אומרים שהיתה אבולוציה, חיות יצאו מהמים ליבשה וכו'.

כך קל לנו יותר לספר על האבולוציה בשורשים, לכן אנחנו אומרים שלפני 14 מיליארד שנה התרחש המפץ הגדול, שלאחריו התפשט בהדרגה החומר. זוהי תיאוריה חדשה. כאשר למדתי בבית הספר, טענו שהיקום הוא נצחי. לא לזה ולא לזה קיימים מקורות קבליים, אלא ש אנחנו פשוט קושרים הכול לְמה שאנשים מבינים, כדי שבהמשך ניתן להם הסבר נכון. למעשה, כל זה נסתר מהאדם. אם האדם לא קיים, אז אין יקום ואין עולמות.

מקובלים וזמן

שאלה: בכתבי "הדור האחרון" בעל הסולם מסביר על שלושים מיליון שנה של התפתחות כדור הארץ, התקררות, התחממות וכולי. מצד אחד מקובלים לא מדברים על זמן ומצד שני כך הוא כתב, למה הוא התכוון במילים ״שלושים מיליון שנה״?

תשובתי: בעל הסולם התכוון שבתוך הרֵגשות שלנו, בדופק, בהשתקפות של הזמן, תנאים כאלה לא נוצרו בבת אחת, אלא נבנו בתהליך של פעולות ניגודיות בין כוח החום וכוח הקור, פלוס ומינוס, עד שהגיעו למכנה משותף. לבסוף התברר שבעומק האדמה בוערת אש, כל האלמנטים של ״טבלת מנדלייב״ רותחים, אנו חיים בנחת על פני קרום דק שמפריד אותנו מהגיהינום שגועש למטה והכול תלוי באותו קרום דק של האדמה.

שאלה: האם עד לבעל הסולם לא היה אף מקובל שתיאר תהליכים כאלה?

תשובתי: כן, אבל אין זה אומר שלא ידעו על כך, רק עד אז לא יוכלו לבטא זאת דרך השפה. מאחר ובעל הסולם חי במאה ה–20, כשהיה עלינו להתחיל לתקן את עצמנו והעולם החל לנוע לקראת גמר תיקון, הופיעה אצלו שפה שנגישה להבנתנו.

חוכמת הקבלה כמדע מתקדם
(מתוך הספר "חוכמת הקבלה על פי בעל הסולם")

רבים מטילים ספק בהיותה של חוכמת הקבלה מדע. האם יש לראות בחוכמת הקבלה מדע מן המדעים המדויקים, העוסק בטבע העולם הסובב, דוגמת הפיזיקה, הכימיה וכיוצא בזה, או לימודים הומניים כמדעי החברה והרוח, דוגמת הפילוסופיה והפסיכולוגיה? או אולי זה מדע מיוחד, הדורש מן החוקר לא רק ידע, אלא גם תכונה מיוחדת, שאותה אין לו מלידה?

המונח "מדע" מתייחס אל חקר העולם שסביבנו, שאותו ניתן לרשום, וכך לחזור עליו, למסור ולשחזר אותו בעזרת חמשת החושים הטבעיים, הנתונים באדם מלידה, וכן בעזרת מכשירים המרחיבים את טווח רגישותם של חושים אלה.

המקובלים טוענים שאדם הלומד על פי שיטת הקבלה, רוכש חוש חדש, חוש שישי, שנקרא "מסך" או "נשמה". באמצעות אותו חוש האדם חוקר את הגירויים המורגשים בו, בדומה לגירויים בחמשת החושים. את הרגשותיו אלה הוא רושם, מנתח, מחבר ומאחד. המקובל עורך את תצפיותיו בדיוק כמו כל מדען חוקר אחר. התצפיות נערכות במשך מאות בשנים, ומאושרות על ידי אלפי חוקרים מקובלים אחרים. אלא כל ההבדל בין החוקרים המקובלים לבין חוקרים שאינם מקובלים הוא בכך, שהמקובלים חוקרים את הסובב אותם באמצעות חוש נוסף, שאותו יכול לרכוש כל אדם המעוניין בכך.

לאחרונה מתגלה, גם מנקודת מבטם של מדענים, כי תמונת העולם אינה אובייקטיבית אלא סובייקטיבית לחלוטין, וכל כולה נקבעת על ידי הצופה. החוקר אינו חוקר את העולם שסביבו, אלא רק את תגובתו שלו לעולם.[1] אם כך, אפשר להגדיר את כל המדעים המדויקים כידע, שהאדם משיג באמצעות חמשת חושיו, הנתונים בו מלידה. ואת חוכמת הקבלה ניתן להגדיר כמדע על טבעי. כלומר, מדע, שאותו משיגים רק אלה הרוכשים, קודם לכן, חוש נוסף.

קצת משונה לגלות לפתע את האפשרות להצטייד בחוש שישי, שבאמצעותו ניתן לקבל מידע חדש על העולם, שבו האדם מורגל לקלוט מידע באמצעות חמישה חושים בלבד. אך ברגע שהאדם מוכן לקבל את ההנחה הזו, כל היתר כבר נראה לו טבעי לחלוטין. ואז, חקר העולם באמצעות החוש השישי, נקרא מדע, כמו חקר העולם באמצעות החושים, שאיתם נולד האדם.

השגותיו של המקובל הן מדעיות. הוא יכול לחזור עליהן ולשחזר אותן. כל ספרי הקבלה מהווים, בעצם, שיטה לגילוי ולויסות החוש השישי, ומתארים מה שנקלט באמצעותו, בדומה לניסויים שעורכים פיזיקאים, כימאים ומדענים אחרים. שכן כל אחד יכול לחזור על הניסוי, ולקבל את אותן התוצאות, שמתאר החוקר המקובל בספריו.

מכאן, שחוכמת הקבלה היא מדע מדויק לא פחות ואפילו יותר משאר המדעים. וזאת משום שמלכתחילה היא מביאה בחשבון את העובדה, שהשגת האדם מוגבלת על ידי חושיו. החוש השישי מאפשר לחוקר לקלוט את המציאות הסובבת אותו בהתאם לתכונות שלו. זוהי פריצת דרך תפיסתית עבור האדם.

רכישת החוש השישי מעלה את האדם לדרגה גבוהה יותר בהשגת הסובב, והופכת אותו לחוקר אמיתי. משום שכאשר הוא משנה את תכונותיו, הוא קולט תמונות חדשות לחלוטין. למעשה התמונות כולן הן אמיתיות, אך ההבדל היחיד ביניהן הוא מידת הויסות של החוש השישי. אך היות שאנשים אינם מבינים את מה שהמקובלים מרגישים ומשיגים, הם משייכים בטעות את חוכמת הקבלה לדת, למיסטיקה, או לכל תחום ידע אנושי אחר, מלבד לחקר העולם שסביבנו.

הקבלה אינה נקראת מדע אלא חוכמה: "חוכמת הקבלה". מפני שלא כמו כל מדע אחר, היא מגלה עולם עליון. חוכמת הקבלה נתפסת בתוך האדם, והוא זה שמרגיש ומשיג אותה. באמצעות אותם חוקים ובאותה גישה כמו במחקר מדעי נסויי. [2] אבל מה שמייחד אותה מכל יתר השגות האדם, הוא לא רק שאינה ניתנת מלידה, אלא שבעזרתה תופסים את החלק העליון של המציאות, שכל מה שקורה באותו חלק, יורד ומתלבש בחמשת החושים של האדם, ונעשה מורגש בנו כמציאות דעולם הזה.

על ידי חוכמת הקבלה אנו יכולים להשיג את המציאות בשורשיה. לא עוד חלק של המציאות, אלא את דרגת המציאות לפני שהיא באה אלינו. במציאות אין "לפני" ו"אחרי", היינו שמגלים אותה כמה שניות לפני שהיא באה, ואז בלית ברירה היא באה ללא שליטתו של האדם עליה. אלא הכוונה ב"דרגת המציאות לפני שהיא באה אלינו" היא, ששם ניתן לשלוט במציאות לפני התלבשותה בעולמנו, שהאדם על ידי התערבות של היחס שלו למציאות יכול לשנות אותה ולשלוט בה.

אם האדם רוצה שהמציאות תבוא אליו מכיוון ההשפעה לבורא, לחיות את המציאות בחמישה החושים רק כדי ליהנות לבורא, הוא קובע בחוש השישי את האזור, את הרמה, של היחס שלו. וכך כל המציאות שהוא מרגיש בחמשת החושים מקבלת צביון לגמרי שונה. כלומר, לא משיגים איזה חלק נוסף או מרגישים עוד משהו במציאות, אלא משיגים את השורש. עולים כביכול לחדר הבקרה והפיקוח של המציאות.

האדם מתעלה מעל עצמו, מדרגת הנברא לדרגת הבורא. לשורש שממנו יוצאים כל הכוחות, ומתלבשים אחר כך בחומר של העולם הזה במעשים ובעובדות. אם שם, במקור, האדם משנה את היחס אל אותם הכוחות - לא את הכוחות עצמם, אלא את היחס שלו אליהם, הם מתלבשים בעולמנו בצורה שמורגשת על ידו אחרת לגמרי. ובמקום שתעלה בו הרגשת הכלים הריקניים, קורה בו ההפך, הוא מרגיש הצטברות וגדילה של כלים מלאים באור.

הכול תלוי ביחסו של האדם, איך הוא מתייחס דרך החוש השישי, לְמה שהולך להתגלות. כי המציאות באה ומתקדמת תמיד לקראת גילוי הבורא לנבראים. אם הגילוי הזה הוא ברצון הנברא, כמו שברצון הבורא, היינו, בהשתוות הצורה ביניהם, אז הוא נקלט בנברא בהתקרבות ובביאת השפע, שכל הזמן מתגבר ומתרחב. ואם התהליך הזה בא לא ברצון הנברא, כלומר, לא בהשתוות הצורה עם הבורא, לא באותה כוונת השפעה כמו שבא השפע, אז ההתפתחות הזאת באה ומורגשת בבני האדם כהתפתחות רעה, מאיימת, שמחשיכה את חיי האדם בכל חמשת חושיו.

כלומר, החוש השישי הוא לא חוש שנוסף לחמשת החושים, הוא מעל לחמישה החושים, הוא המסך, שעל ידי שליטה בחוש השישי, על ידי נתינת הכוונה הנכונה בו, האדם מרגיש בחמשת החושים מציאות אחרת לגמרי. מחושך לאור. מהרגשה של ריקנות בחמישה חושים, וייסורים ואִיום, להרגשה של שפע, ביטחון, שלווה, נצחיות ושלמות.

החוש השישי הוא החוש הרוחני, שהאדם צריך לרכוש אותו בעצמו ולשלוט בו בעצמו. הוא ניתן לאדם בצורה כזאת, כדי שבחוש הזה האדם יהיה עצמאי וקובע את עצמיותו. לכן, במידה שהאדם שולט בחוש השישי, הוא נקרא "אדם". בכך שהוא מביע את עצמו בחוש השישי, הוא קובע את יחסו לבורא, את מידת התחברותו עם הבורא, את מידת תיקונו.

מכאן רואים, שחוכמת הקבלה היא לא חוכמה נוספת על שאר החוכמות, אלא היא מאפשרת לאדם לשלוט בחוכמות האחרות, להבין אותן, ואפילו לשנות אותן. כלומר, אדם שקובע את היחס שלו למציאות על ידי החוש השישי, מתחיל להרגיש בחמישה חושים התפעלות אחרת מהחוקים, מהשפע שבא מלמעלה.

השפע, שבא מלמעלה, נכנס לכלים, ופועל בכלים כממלא אותם, ולא כמגלה בהם חושך. ואז כל מדעי הטבע: הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה, יניבו תוצאות בכיוון אחר, תוצאות הפוכות מאלה שהתקבלו קודם במחקר מדרגת העולם הזה. לא שתוצאות המחקרים הקודמים הן שגויות, אלא שהן נכונות, כל עוד הבורא לא מתלבש בעולם. אבל אם האדם ישנה את החוש השישי, והאור יבוא, ובהתאם לזה יתלבש בחמשת החושים, האדם ירחיב את הידע שלו על התפעלותו החיובית של הטבע מהשפע שבא.

כלומר, האדם יחקור לא את הכלים הריקניים מהאור, עד כמה הם סובלים, אלא הוא יפתח מדע אחר, שיבחן איך האור מתלבש בכלי ומשלים אותו. הוא יחקור לא את הטבע, שבא ופועל מתוך חוסר, מתוך כורח הישרדות, אלא איך הטבע עולה ופורח לקראת האור, לקראת הבורא, ברצון אמיתי וחופשי. וכך גם החוקים, הם יתגלו כחוקים חיוביים, ולא מתוך שלילה.

האדם לא ישיג את השחור על גבי הלבן כחיסרון, אלא את הלבן לעומת השחור כשלמות ונצחיות. ההשגה תהיה מצד האור, מצד הכלי המתוקן, שעל ידי המסך הופך לאור, ומקבל צורות של האור, תכונות של האור. כך יתפתחו המדעים, אם האדם יפַתח אותם מתוך החוש השישי, שיהיה החוש שישלוט, ויביא את השפע לתוך חמשת החושים.

ואז חוכמת הקבלה לא רק תעלה ותהיה לפני כל החוכמות אלא היא תכיל את כולן. יתגלו בה גם כל המדעים, הפיזיקה, הכימיה והביולוגיה, כחלקים נוספים של "תלמוד עשר הספירות" של בעל הסולם, שמדבר אמנם גם על העולם שלנו, אבל לא מסביר אותו. על ידי זה שנמשיך את האור לתוך החומר של העולם הזה, נגלה אותו כלפינו, איך הוא והטבע כולו חיים לא מתוך חיסרון, אלא מתוך החיוב.

כרגע לא פשוט לתאר את המצב שיתגלה. אבל ניתן לתאר אותו מתוך הנחה, שכל הכלים של דומם, צומח וחי הם רק תוצאה. וכדברי ספר הזוהר, הם כולם נכללים בתוך האדם, ועולים ויורדים יחד איתו. [3] לכן אם האדם יהפוך להיות "אדם", כלומר, יהיה דומה לבורא, אז בהתאם לדרגתו, גם דומם, צומח וחי יקבלו הזנה אחרת ומילוי אחר. ואז נראה איך גם העולם הזה, שנכלל בעולמות בי"ע (עולמות בריאה, יצירה ועשיה), יעלה יחד איתם לעולם אין סוף. לא מתוך חיסרון, אלא מתוך חיוב. שכל הטבע יבוא להתחבר עם הבורא, אפילו הדרגות הנמוכות והבזויות ביותר.

חוכמת הקבלה תהיה המדע היחיד, שיכלול את כל יתר המדעים. כולם יעסקו בה כדי להעלות את כל הטבע לבורא, ולהעלות דווקא את הדרגות הנמוכות והרחוקות ביותר, בהשתוות עם הבורא. כמו שכתוב בספרי הקבלה, שבמצב הג' כל המציאות צריכה לחזור לאין סוף.[4] החזרה כולה נעשית על ידי האדם, שכל הטבע נכלל בו. אבל מצד שני אפשר לומר, שעולמנו יישאר "עולם כמנהגו נוהג". [5] כלומר, יישארו בו אותם הפרטים, אבל הם כולם יתקיימו בו, לא מתוך חיסרון, אלא מתוך חיוב, בחיבור עם הבורא.

המדע הוא לא האמת, אלא החיפוש

היות ואנחנו קולטים את העולם בתודעה שלנו, אנחנו קולטים רק חלק מהעולם הסובב אותנו, ורק במידה שבה התודעה שלנו מסוגלת לקלוט אותו ולהרגיש אותו בתוכה כתמונה כללית, בתוך הפרצוף שלנו, בעשר הספירות שלנו. ומאחר שהרשימות, וכתוצאה מכך גם הפרצוף (הכלי שבו אנחנו מרגישים את העולם), כל הזמן משתנים בתוכנו - הרי שנדמה לנו שגם העולם משתנה. כל החקירה שלנו את העולם היא יחסית דווקא לתכונות שלנו. ולכן אנחנו תופסים את מה שאנחנו מרגישים וחוקרים בהרגשות שלנו, כאמת.

בהתבסס על המצבים (הפרצופים) הקודמים, אנחנו מניחים הנחות על המצבים העתידיים. על כך בנויות גם ההנחות והתיאוריות המדעיות. מכנים אותן בשם "המודלים של העולם". כלומר, המדע מהווה שיטה של מודלים (דגמים), ולכן יש לו את הזכות לטעות. אם אנחנו טועים בהבנתנו את העולם, כלומר, אם איננו מסוגלים לבנות את המודל הנכון שלו מהרשימות (נתוני ההתפתחות הפנימיים) שלנו, אזי אנחנו מוצאים את עצמנו בעולם שאינו מובן לנו. ואם אנחנו ממשיכים להתייחס אליו לפי המודלים הקודמים, אנחנו נתקלים בכישלונות, במשברים ואפילו באסונות.

אנחנו חייבים כל הזמן לבנות מודלים חדשים של העולם. אחרת ניכנס לניגודיות עם הסובב אותנו ונקבל תגובות שליליות מהטבע ומהחברה. הבעיה היא שהאגואיזם הוא שמנהל אותנו. אנחנו רוצים ליצור מודלים של העולם שיהיו נעימים לו, ולא כאלה שישקפו את העולם בהתאם לאופן שבו שהוא מתגלה לנו (בתוך הרשימות). אנחנו משוכנעים בצדקת ההנחות שלנו, ואיננו רוצים להכיר בכך שהאגואיזם שלנו הוא שדוחף אותנו לכזאת תפיסת עולם.

אנחנו חייבים להכיר בעובדה שהגענו לכזה שלב בהתפתחות שלנו, שאינו מאפשר לנו ללכת בצורה עיוורת בעקבות הדימוי המעוות שלנו על העולם, אלא אנחנו חייבים להתעלות מעל לטבע האגואיסטי שלנו כדי לתפוס בצורה נכונה את מגמת ההתפתחות שלנו, ולבנות בצורה נכונה את המודלים של העולם המתחדש.

ולשֵם כך מתגלה לנו חכמת הקבלה. היא מסבירה איך להרגיש את העולם בצורה נכונה ואובייקטיבית מעל לאגואיזם שלנו. ואז לא נילחם בצורה טיפשית עם הטבע, אלא נבין את שלמותו ואת מעלתו, ויחד איתו נעלה אל השלמות.

כלומר הראו לי סרט שמסתיים עכשיו?

כדור הארץ כמערכת יציבה

חכמת הקבלה חוקרת את מערכת הבריאה גם בכללות וגם בפרטות. חוקי הטבע שמתגלים על ידה הם קבועים בכל העולמות, בכל דרגות יחסי הגומלין בין החומר (הרצונות, תכונות הקבלה) והאנרגיה (האור, תכונות ההשפעה).
הכול מיוצב מלכתחילה על ידי מצב התחלתי ומצב סופי שנקבעו מראש (מחשבת הבריאה). המערכת היא סטטית. הזרימה של תהליך המעבר מהמצב ההתחלתי למצב הסופי מתרחש רק יחסית לאובייקט שמשיג אותם, האדם.

"הכול בתוכך. אם היית מאוחד ומסודר בפנים, לא היה קורה שום דבר, היית רואה הכול בהרמוניה שלמה, למרות שאתה לא יודע מה זה, אבל בהרמוניה. מפני שאתה לא מסודר, באה חכמת הקבלה ואומרת לך "אתה יודע חביבי, אתה הגעת למצב שאני מגלה לך את הפנים". ה"אני" הפנימי מסביר ל"אני" החיצוני, ואומר לו, "אני אומר לך מי זה אני הפנימי, האני הפנימי נקרא "בעל הסולם". "אז אני מסביר לך שאתה מתפתח כך. יש כאן משהו שאתה יכול להיעזר בו לעצמך". (הרב מיכאל לייטמן, 22.03.10)

הכי קרוב לשמש:

מה הקבלה אומרת על מחקרי החלל החדשים?

בתחילת החודש שיגרה סוכנות החלל האמריקאית (נאס"א) חללית שאמורה להגיע למרחק של 6 מיליון ק"מ בלבד מהשמש. המטרה: להבין כיצד תופעות שקורות על השמש משפיעות על האיזון האקולוגי בכדור הארץ. מה אנחנו יכולים ללמוד ממחקרים כאלו מזווית המבט של חכמת הקבלה? (פייסבוק הרב מיגאל לייטמן, 08.09.18)

צונאמי בתוך תוככי נשמתך

מה צריך להיות היחס הנכון לאסונות הטבע, שאנחנו עדים להם, או לבעיות אחרות?

אנחנו חיים בזמן מיוחד, שבו הרצון האגואיסטי שלנו מתחיל להראות לנו את חוסר שיווי המשקל עם הטבע בכל דרגותיו.

הדרגה הנמוכה ביותר היא הטבע הדומם, שבה אנו מגלים עכשיו את חוסר ההתאמה שלנו לטבע הכללי, חוסר ההרמוניה. אותו הדבר גם ביחס לדרגות הבאות: הטבע הצומח והחי, פשוט עדיין איננו שמים לב לכך. אך אנחנו נמצאים במשבר נוראי, "משבר ביחסים" עם המלאך שנקרא "דומם", עם המלאך שנקרא "צומח" ועם המלאך שנקרא "חי". כל צורות הטבע הללו נמצאות בחוסר התאמה ניכר ומנוגדות לנו. חובתנו היא לתקן אותן, מפני שרק האדם מסוגל לתקן את שאר חלקי הטבע בכך שהוא מתקן את עצמו. לכן, האסונות שאנחנו רואים מסביבנו הם ההשתקפות שלנו. כל האחריות היא עלינו בלבד, ואין לנו מה לדרוש מדרגות הדומם, הצומח והחי. הן עולות ויורדות יחד עם האדם.

לפי הבעיות בעולם הדומם, הצומח והחי שסובב אותנו, אנחנו יכולים לראות עד כמה אנחנו בעצמנו מקולקלים. כל האסונות הללו הם ההשתקפות של הפגמים שלנו. שלא לדבר על דרגת ה"מדבר" בטבע, על החברה האנושית. תראו מה קורה בעולם.

אנחנו יכולים פשוט להפוך את החיים שלנו לגן עדן עלי אדמות, אך תראו מה אנחנו עושים עם עצמנו. אם חיזר כלשהו מהחלל החיצון היה רואה מה אנחנו עושים כאן על כדור הארץ, הוא היה חושב שאנו פשוט מטורפים. אז היכן השכל והרגש האנושיים שלנו? האם אדם חושב, רציונלי, יסדר כך את החיים שלו? רק טיפש גמור או מי ששונא את עצמו יכול לעשות כך.
כלומר, אנחנו מגלים עכשיו בהדרגה את המצב הפנימי האמיתי שלנו. ורק דרך התיקון הפנימי נגיע להרמוניה עם העולם החיצוני.

לגלות כמו ילד

(ערוץ "מדע הקבלה - מדע ההרגשה")

אני רוצה לגלות את העולם העליון, כמו ילד שמגלה את עצמו נמצא בעולם. אבל המילים האלה שכתובות בספרים, הן בשבילי כמו ילד קטן שמסבירים לו על עולם שלא ראה ולא שמע ולא יודע, ואין לו תכונות ולא רגשות להבין את המילים. עד שיכולת הקליטה שלו מתרחבת להרגיש את העולם, אז כבר אפשר לספר לו ולהסביר.

* * * * *

מאמר "הפתרון" בעל הסולם
הרב מיכאל לייטמן בשיעור 13.03.05
לשיעור המלא לחץ כאן

"ובכדי למצוא איזה מוצא מהסבך הזה יש לתפוס היטב את חוק ההתפתחות ההדרגתי האמור, שעליו ביסס כל שיטתו, ויש לדעת, שהחוק הזה הוא חוק מקיף לכל הבריאה כולה: ועליו נבנו מערכות הטבע כולה: הן הבלתי אורגנים והן האורגנים עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומריים: בכל אלה אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכח התרוצצות של שני כוחות זה בזה: כח הפאזיטיבי דהיינו כח בונה, וכח נגאטיבי, דהיינו כח שולל ומהרס - "

שני כוחות פועלים בבריאה. האדם מבין אותם ומרגיש אותם ככח שלילי וכח חיובי. האדם מחליף מצבים, הרגשתו תפיסתו ומידת מוכנותו משתנים תדיר. לפיכך נדמה לו כי כח אחד פועל לחיוב - לגדילה להתפתחות ולמילוי - והשני, השלילי, הורס וסותר את המצב הקיים. לאמיתו של דבר, שני הכוחות מועילים, שניהם חיוביים.

האדם תופס את שני הכוחות הפועלים במציאות כטוב ורע, כי לא סיים לתקן את כליו. כנגד הכלים הלא מתוקנים של האדם, מתעורר כח שלילי, וכנגד המתוקנים כח חיובי. שני הכוחות פועלים יחד. הרי אם הכח השלילי לא היה מתעורר, האדם לעולם לא היה מגיע לתיקון כליו. לולי התעורר הכח החיובי, האדם לא היה משיג אותו.

מצד הבורא, מצד התיקון והמערכת הכללית, שני הכוחות אחד הם. כלפי האדם מתחלק הכח האחד לשניים. בדומה ליחסה של אם כלפי בנה, גם יחסו הבורא כלפי הנברא מתחלק לטוב ורע. בתכונותיו המתוקנות של הילד ובמצביו הטובים, יחסה של האם מתראה לו כטוב. בתכונותיו הלא מתוקנות, בהבנתו הקלוקלת, נדמת לו אימו כרעה.

עלינו לראות את התמונה בשלמות, אין כח רע בעולם ואין כח רע באדם. התגלות הכוחות הרעים היא התגלות מלמעלה. כאשר מתגלה דבר רע, אות הוא כי היגיע זמן תיקונו. בעל הסולם כותב כי שמח הוא בהתגלות הרשעים, "כי קלקול הטמון הוא באפס תקוה, ותשועה גדולה מהשמים - היא ההתגלות שלו "

הקלקול יכול להיגלות בהרבה אופנים, ייאוש מלימודי הקבלה MES012הוא אחד מהם. אם האדם איבד את רצונו ללמוד, התגלה לו קלקול שביכולתו לתקן. אם ימשך אחר רצונו, אם ינהג לפי הטבע ויברח, לא ישתמש כראוי בקלקול שהבורא גילה לו. הבורא הוא שמגלה באדם את הקושיות, הבלבול, והאכזבות.

אל לו לאדם לחשוב כי הוא בעל הפעולה או המחשבה. כל דבר במציאות בא ישירות מהבורא, ובאדם הוא מתגלה בלבד. מחובתו של האדם להגיב בהתאם למציאות המתגלה בו. אם האדם לא שכח את "אין עוד מלבדו", זו התחלה של תגובה נכונה.

ט

צריך ללמוד את כל המערכת הכללית, לראות עד כמה אנחנו כלולים בה, תלויים בה, עד כמה בצורה הדדית אנחנו יכולים להגיע להשתוות, לאיזון, ללמוד את הנוסחה הזאת. (הרב מיכאל לייטמן, תוכנית "עולמות נפגשים", 24.03.14)

"ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידי זה בזה נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו וכל פרט של המציאות בפרטיותו, וכאמור למעלה, שכח השולל המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא המגביה אותו להמצב שהוא יותר טוב ממנו, וכן הולכים המצבים בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלימותו הסופי."

הכח השלילי מוסיף לאדם רצונות שלילים ורעים, אבל ברצונות הללו טמון כח רב. אם האדם יתגבר עליהם, אם ישתמש בהם ולא ישליך אותם כחסרי תועלת, אזי ישיג מדרגה גבוהה יותר, ויהיה כ"מעיין המתגבר". על ידי הכוחות השליליים שמתגלים, האדם עולה לדרגה הבאה. בכל פעם כאשר האדם מרגיש את הכלים הלא מתוקנים, עליו לשייך אותם למטרה, להבין מדוע הם התגלו בו בצורה כזו.

הכוחות השלילים מתגלים באדם, בין אם הוא לומד קבלה ובין אם לאו. כל אדם, יהא אשר יהא, נתקל בבעיות ונזרק ממצב למצב. עובד ה', בשונה מכל יתר בני האדם, מקבל מהבורא שכל להבין מהו המקור לבלבול ולמבוכה. עובד ה' יכול להתייחס לכל ההפרעות והייסורים בצורה מטרתית. לצרף אותם לאותו הכיוון ובעזרתם להתקדם, להתעלות.

אם הבורא לא עורר את אדם להבחין בקיומו של "בעל הבית" - בעל בית שאחראי גם על הייסורים - אזי האדם סובל ללא סיבה. נגזר עליו להמשיך ולצבור ייסורים עד שתתמלא סאתו. רק אז יתחיל להרגיש מהו מקור הייסורים ומהי תכליתם.

לא כדאי לו לאדם לנתק את הקשר עם הבורא, להתנתק מהרגשת המקור. גם אם הבורא פועל על האדם בצורה לא נעימה, לא כדאי לעזוב את "אין עוד מלבדו" ולרדת לדרגה בהמית. אם האדם ינתק את הקשר עם הבורא המכות לא ייעלמו, אלא יחדלו מלהיות מטרתיות.

שימוש נכון בייסורים, ייחוס מידי של הייסורים למטרה, ממתיק אותם. אם הייסורים קשורים למטרה, האדם יכול לזרז בעזרתם את עלייתו מדרגה לדרגה. אדם שעוזב את הלימוד ומתנתק מהמטרה, סובל. הייסורים מצטברים בו עד למידה שהוא חוזר לחפש את המקור והסיבה לסבלותיו, וכתוצאה מכך הוא חוזר לעבודת ה'. אף אחד לא יכול להתפטר מהתיקונים שעליו לעבור.

ee ff

הוא מתחיל להראות לך מה זה האדם, שאדם זה לא סתם חיה, אלא יש כבר חברה אנושית, וכן הלאה. הוא מסביר לך מהתחלה ועד הסוף, איפה אתה נמצא בתהליך. ולמה האדם צריך את זה? "שיסביר לי מה קורה איתי. מה איכפת לי אם כדור הארץ יתפוצץ או לא". כי אתה לא יודע מה לפניך. אבל בהתאמה למה שהיה קודם בדרגות הקודמות, אתה יכול להבין מה יקרה בדרגה שלך. (הרב מיכאל לייטמן, 22.03.10)

"וניקח לדוגמה את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל ועל ידי כח המושך שבתוכו ריכז במשך תקופה מסוימת את האטומים שבו לתוך חוג יותר צר, שכתוצאה מזה, נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי: ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכחות שבכדור הארץ, הפאזיטיבי עם הנגטיבי - גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם."

כל ההתפתחות, בכל המישורים, דומם צומח חי ומדבר, נוצרת על ידי שילוב בין שני כוחות. שני הכוחות מנוגדים זה לזה, אחד חיובי והשני לכאורה שלילי. הכח השלילי פועל במטרה לקרר ולכווץ, הכח החיובי פועל כדי לחמם ולגדל. כך פועלים שני הכוחות יחד, הכח החיובי יכול לפעול רק על פני הכח השלילי, לא תתיכן התפתחות על ידי הכח החיובי בלבד.

הכח החיובי מסיים את פעולתו עם מימושו של הכח השלילי ותיקונו. לאחר מכן, כדי לאפשר לכח החיובי שדה עבודה חדש - מקום לתיקון - מתגלה שוב הכח השלילי. את התהליך המחזורי של גילוי הרע ותיקונו על ידי הטוב ניתן להמשיל לנשימה. בפעולת הנשימה האדם שואף אויר ונושף אויר. בשאיפה בלבד או נשיפה בלבד אי אפשר היה להמשיך לנשום.

עבודת האדם היא תיקון חוזר ונשנה של רצון לקבל, המתגלה בכל פעם כשלילי, בעזרתו של הכח החיובי. אלמלא יתגלה השלילי לא יהיה מה לתקן, לא יהיה צורך בחיובי. במילים אחרות, על האדם לדאוג למציאותו של הכח השלילי תחילה. כל עוד הכח השלילי לא מתגלה במידה מספקת, אי אפשר להתחיל בתיקון. גלגולים על גבי גלגולים, במשך אלפי שנים, האנושות סבלה, אלא שהכח השלישי לא התגלה בשיעור הראוי. בימינו הרע מתגלה בצורה המאפשרת את הפעלת הכח החיובי עליו. ואכן, הנקודה שבלב - הכח החיובי, כח הבורא - מתגלה.

צריך לקבץ את הרע בצורה מספקת. אם האדם חֹווה את הרע ללא הכרת מקור הרע, נגזר עליו להיחבל להתייסר ולהתענות ללא סיבה במשך אלפי שנים. ייסורים העוברים על החומר הפשוט, על רצון לקבל ללא כוונה, מחייבים את האדם להתגלגל עשרות גלגולים. ייסורים רבים צריך לצרף יחד, כדי לעורר דרישה לכח התיקון.

כח התיקון הוא המטרה שלשמה האדם סובל. עוצמת הייסורים מעוררת באדם שאלה על סיבת הסבל. הצטברות הייסורים בשיעור הדרוש מביאה את האדם לשאול מי הוא הגורם לו את הסבל, ודוחפת אותו לדרוש את המקור. לכן כתוב שפרעה קירב את בני ישראל לקב"ה, הייסורים מביאים את האדם להכרת הבורא.

לאדם יכולים להיות יותר ייסורים או פחות ייסורים, אבל יותר רצון לקבל או פחות רצון לקבל, אינם בגדר האפשר. הרי מה הם ייסורים? אם אדם מרגיש את הרצון לקבל הלא מתוקן, כעומד ריקן אל מול האור, הרצון לקבל מרגיש ייסורים. הוא רוצה לקבל ואינו מלא. הרצון לקבל חייב להתגלות כל כולו, על כל המשקעים והחללים שבתוכו. ללא הכרת הרע בכל עומקו של הרצון לקבל, האדם לא יוכל לתקנו. האדם מתקן רק את מה שמתגלה בתוכו.

האדם מחויב לעבור מצבים קשים מנשוא. כאשר מילא את סאתו במשך גלגוליו בעולם הזה, אומרים לו די ! נפתחת בפניו הזדמנות לגלות את הרצון לקבל בכל עמקו, בצורה מטרתית. גילוי של הרצון לקבל בצורה מטרתית פותר את האדם מהרגשת הייסורים. אם האדם מתייחס לרצון לקבל בצורה מטרתית הוא רואה בו אמצעי להשגת הבורא. מתגלה בו רע והוא הופך אותו מיד לטוב, בדומה לבורא, ורוכש חלק מהבורא.

האדם מכשיר את הרצון לקבל, משל היה עוסק בהכשרת בשר, ומשיג חלק 'מבשרו' של הבורא. אם האדם מתבונן על המציאות מנקודת מבט מטרתית, הוא אינו מרגיש ייסורים. נהפוך הוא, הוא מגלה הזדמנויות ליצירת קשר עם הבורא. הכל תלוי באדם.

מהרגע בו האדם זכה להתעוררות הנקודה שבלב, כל הדרך יכולה לעבור בטוב ובשמחה - בתנאי שהאדם לא ניתק את עצמו מהמטרה, מהבורא. ניתוק מהמטרה יגזור על האדם ליפול שוב למשטר של ייסורים, לחיים גרועים ממות. אדם שניתק את עצמו מהמטרה, חוזר לשגרת חייו, למלחמת ההישרדות. הכח העליון מסכים לכאורה עם החלטתו.

נדמה כי סיפור חייו של אחד מתלמידי בעל הסולם, כמו ששמעתי אותו מהרב"ש, ממחיש היטב את גורלו של מי שניתק את עצמו מהמטרה. תלמיד עליו מדובר עבד לפרנסתו כפקיד ממשלתי. יום אחד הודיע לחברים כי עליו לעזוב את הלימוד. קשה היה לו לקום בכל בוקר לשיעור ולתפקד כראוי בעבודה ובבית. החברים נפרדו ממנו לשלום, הרי אין כפיה ברוחניות.

מספר חודשים לאחר שעזב את הקבוצה נסגר המשרד הממשלתי בו עבד, ומחוסר ברירה התחיל לעבוד כסבל בחלוקת חלב. במשך כל חייו קם באותה שעת בוקר מוקדמת כמו בימים בהם למד קבלה, והלך לעבוד. כששאלו אותו לשלומו היה מתלונן על העבודה הקשה. ההסתרה מנעה ממנו להבין כי הכח העליון החליף את הייסורים הקשורים למטרה בייסורים שאינם קשורים למטרה. נגזר עליו לעבוד כל חייו כסבל בחלוקת חלב, ולצבור כמות מספקת של ייסורים - אפשר שידרשו לכך כמה גלגולים. ייסורים לא מטרתיים עוברים על האדם בצורה בהמית. זמן רב נדרש עד להצטברותם בשיעור הראוי.

יש ילדים שדי להם במכה אחת כדי ללמוד לקח, אחרים יחכימו רק לאחר מכות מרובות. אלא שבדרך הרוחנית - בשונה מהילדים - האדם לא לומד לקח בצורה טבעית. קניית הדעת בדרך הרוחנית תלויה באדם. מי שהוריד את עצמו לדרגת בהמה ויאלץ לקבל מכות רבות עד שתתעורר בו מחדש הנקודה שבלב. האדם יכול לשנות את הגורל שלו ברגע אחד, מבלי להשים לב.

אם הבורא מעורר באדם את הנקודה שבלב, הוא דואג להביאו למקום בו ניתן לממש אותה, לקבוצה. על ידי הקבוצה האדם מושך על עצמו כוחות נוספים ובעזרתם הנקודה מתחילה לגדול. אדם שלא נגלתה בו הנקודה שבלב, סובל ייסורים לא מטרתיים. עוד לא הצטברה בו הכמות המספקת של ייסורים, המאפשרת לגלות את המטרה. הוא עדיין לא בשל להבין כי ניתן לצרף את הייסורים למטרה ולהמשיך הלאה.

זאת ועוד, אדם המתייחס לייסורים בצורה מטרתית, אדם המשתדל לעלות בסולם המדרגות ושמח בהתגלות הרע, יכול לצרף לעבודתו את ייסוריהם של כל בני האדם. בהתכללותו איתם הוא מזרז אותם לגלות את המטרה, מאיץ את התגלות הנקודה שבליבם.

ee ff

"אכן עוד לא שקט הכדור ממלחמות הכוחות: ובהמשך איזה תקופה גבר שוב כח האש הנוזלי והתפרץ ברעש גדול מתוך בטן הכדור ועלה ושיבר את הקליפה הקרה והקשה לרסיסים: וחזר הכדור לאש נוזלי. ושוב התחיל תקופה של מלחמות חדשות עד שבסוף התקופה, גבר שוב כח הקרירות על כח האש וקורר שנית קליפה קרה וקשה מסביב הכדור: והפעם היתה הקליפה יותר עבה ויותר מסוגלת להחזיק מעמד נגד ההתפרצות של הנוזלים מתוך בטן הכדור : והיתה כחה יפה לתקופה יותר ארוכה: אמנם בסופה שוב נתגברו הנוזלים והתפרצו מתוך בטן הכדור ושברו את הקליפה לרסיסים: ושוב נחרב הכל ונעשה לכדור נוזלי. וכן נתחלפו התקופות בזו אחר זו: ובכל פעם שגברה כח הקרירות, נעשה הקליפה שכבש לו עבה ביותר עד שבסוף - נתגברו כחות הפזיטיבים על הנגטיבים ובאו לידי הרמוניא מוחלטת:"

לכאורה נראה כי הכוחות השלילים, היינו הקרירות, ההגבלה, והקליפה הקשה, מתגברים על החיוביים. לאמיתו של דבר, הכח החיובי מתקן את הכח השלילי ומעלה אותו מדרגת דומם לצומח, מצומח לחי וכ"ו. הכח החיובי מאפשר לכח השלילי לתפוס את מקומו, ובכך מחייב אותו לגלות את הרצון, בכל פעם בדרגה חדשה. מכן ניתן להבין מדוע נידמה לאדם כי ידם של הכוחות השליליים על העליונה.

הקורא את תאור ההתפתחות על פי בעל הסולם עלול לטעות ולמצוא דמיון בין דבריו של הרב אשלג לתיאוריה הדרוויניסטית, אלא שאין בכך דבר. על פי חוכמת הקבלה ההתפתחות מונעת על ידי רשימות, ולא כתוצאה מהתעוררות טבעית של התא מתוך עצמו. לפי התיאוריה הדרוויניסטית התא מגלה את המצבים העתידיים, אף מצב לא נקבע מראש, הטבע מחליט על התפתחותו במקום, תוך כדי ההתפתחות.

האמת שונה לחלוטין. לכל פרט במציאות נמשכות רשימות מלמעלה למטה, וכל פרט במציאות חייב לממש את עלייתו ממטה למעלה. ההתפתחות של דומם צומח חי ומדבר היא סדר של סיבה ומסובב בהוצאת הרשימות אל הפועל. אין התפתחות מדומם לצומח או מצומח לחי. החי אינו מוליד את המדבר, המעבר בין שלבי ההתפתחות הוא גילוי של רצון לקבל, ותו לא. הרצון לקבל עצמו מחולק מלכתחילה לצורות הללו, הוא פועל ככח מניע. הרצון לקבל לוחץ ומשחרר רשימו. עם מימושו של הרשימו, הרצון לקבל לוחץ שוב ורשימו חדש משתחרר. כל הרשימות מוכנות מראש.

ee ff

מדבריו של בעל הסולם ניתן להבין כי הכח המקרר הוא הכח החיובי, והכח השלילי הוא הכח שבתוך האדמה. במקום אחר הוא כותב כי דווקא הכח המקרר הוא השלילי והכח המחמם הוא החיובי. שתי הגרסאות נכונות, תלוי מי מהשניים מוגדר ככח בונה ומי כהורס.

ביחס למטרה שני הכוחות שווים לגמרי. אין כח שלילי או חיובי, לא במובן שהחיובי קרוב אל המטרה יותר.

את החיובי והשלילי יש למדוד ביחס לתיקון. כח אחד מגלה את הקלקול והשני מתקנו. הכח שפעולתו קרובה יותר למדרגה הבאה נקרא חיובי והרחוק יותר שלילי. המושגים יחסיים. ככל שהאדם נכנס יותר ויותר לעומקה של העבודה הרוחנית ההבדל בין טוב ורע הולך ומיטשטש.

ללא פרעה אי אפשר להתקרב ליציאה ממצרים, לפגישה עם הבורא. דווקא המן הוא שגורם לגמר התיקונו של ישראל, של המשתוקקים לבורא. גילויו של כח שלילי גדול מחייב את הכח החיובי להתחבר אליו. מרדכי הוא כח הבינה, לבינה מצד עצמה אין סיבה לזוז, הבינה היא שלמות. אלמלא המן היה מחייב את מרדכי לתקנו, מרדכי היה ממשיך לשבת בשער המלך. את גמר התיקון מקבלים בכלים של המן.

החיובי והשלילי הם מושגים יחסיים. זו היא הגישה הנכונה לכל מקרי המציאות, לכל בריה, פעולה או מחשבה. אין חיובי ושלילי. מנקודת מבט זו, המציאות נראית אחרת לגמרי. אדם המתייחס למציאות בצורה מטרתית, חדל מלזלזל בבני האדם, הוא אינו מקל ראש, אפילו ברצון לקבל הנמוך ביותר. ביחס מטרתי למציאות מורגשת חשיבות הקליפות, כל חלקי הבריאה נתפסים כמעשי ידי הבורא, כשלמות. זוהי צורת הסתכלות שונה לגמרי על המציאות.

יוצאת דופן היא נקודת הבחירה של האדם. בנקודה זו האדם חייב להיות בחוסר מנוחה, בלחץ ובביקורת. על האדם לבחור את המקום הנכון להיות בו, וביחס אליו לפעול בצורה המועילה ביותר. בכל היתר אין חיובי ושלילי. כל יתר הדברים באים מלמעלה כנתונים שאם אחד מהם יחסר האדם לא יוכל לבצע את הפעולה הנכונה, ויכשל. בכל מקום מלבד נקודת הבחירה, היחס הנכון הוא "אין עוד מלבדו". נקודת הבחירה היא להידמות לבורא בעזרת כל הנתונים שהבורא מספק לאדם, מעבר לכך "אין עוד מלבדו".

ee ff

"והנוזלים לקחו מקומם בעמקי האדמה: והקליפה הקרה נתעבה כל צרכה שמסביב להם - ונתהוה אפשריות ליצירת חיים אורגנים עליה כיום הזה.

ממש על אותו הסדר מתפתחים גם כל גופים האורגנים : כי מעת זריעתם עד גמר בישולם עוברים עליהם כמה מאות תקופות של מצבים מפאת שני כוחות הפזיטיבי עם הנגטיבי הנלחמים זה בזה,"

הזמן הנדרש להכרת הרע תלוי בדרגה בה פועלים הכוחות. התקופות הגיאולוגיות בדרגת הדומם, נמשכות על פני מיליוני שנים. בדרגת הצומח מתקצרות התקופות בצורה משמעותית. הכרת הרע והמטרתיות בדרגת הצומח מגולים יותר מאשר בדרגת הדומם. בדרגת החי פרקי הזמן מתקצרים עוד יותר, והאדם יכול להגיע להכרת הרע תוך כמה שניות. אם נכווץ את כל מיליוני שנות ההתפתחות לשנה אחת, אזי חיי האדם על פני כדור הארץ יתפסו לא יותר מכמה שניות מתוך אותה שנה אלגורית.

כאן המקום לשאול איך אפשר שזמן קצר כל כך ידרש להכרת הרע ברצון לקבל? הרי הבירורים בדרגת המדבר עמוקים בהרבה מהבירורים בדרגת הדומם, הבירורים בדרגת המדבר הם בירורים של עביות ד' ברצון לקבל. התשובה פשוטה. הבירור בדרגת המדבר הוא בירור מטרתי. בירור בצורה מטרתית מכווץ מיליארדי שנים לשנייה אחת.

תארו לעצמכם ילד שלא מבין מדוע מכים אותו. שנים עוברות, אולי אפילו גלגול או שניים, עד שהוא מתחיל להבין ולשמוע. הילד אינו אשם. יכולתו של הילד להבין את פשר המכות תלויה בבשלותו. אם הילד בשל להבין אין צורך במכות, אפילו מילה אחת יכולה להספיק. כזהו ההבדל בין הדרגות השונות, דומם צומח חי ומדבר.

הרצון המתברר בדרגת הצומח, הרבה יותר גדול, עמוק ורע, מזה המתברר בדרגת הדומם. ובכל זאת, הואיל והבירור בדרגת הצומח מטרתי יותר, הזמן הנדרש לבירור קצר בהרבה מדרגת הדומם. הפער בין עמקות הבירור והזמן הנדרש לבירור הולך וגדל בין דרגה לדרגה. ולראיה, משך זמן מציאותו של האדם על פני כדור הארץ קצר בהרבה מזמן קיומם של הדרגות דומם צומח חי, ואינו עולה על עשרות אלפי שנים.

היחס בין עמקות הבירור ומשך הבירור, נכון גם לגבי תיקון האדם. אם האדם עזב את התיקון המטרתי, יהיה עליו להתגלגל שוב ושוב בדרגת הדומם, ללא הבנה וללא הכרת המטרה. כאשר יצטברו בו הייסורים בשיעור הראוי, יתעורר בו רצון לברר את הסיבה לייסורים.

בדרך הרוחנית העיקר הוא לעלות מהמצב הדומם, מחוסר ההכרה, אל מעל המחסום. מעל למחסום האדם נמצא בהכרה. הוא רוכש יכולת לברר בצורה מטרתית כל דבר שמתגלה לו. לכן מצבו של האדם מעל המחסום נקרא "נשמת אדם תלמדנו". בעל השגה קושר כל מקרה ממקרי המציאות לבורא, ומברר אותם באופן מידי ביחס למטרה.

עם מעבר המחסום הזמן מתקצר. עשר שנים ויותר נדרשים מהאדם לעבור מהעולם הזה, אל מעל המחסום. את כל המדרגות שמעל למחסום האדם יכול לעבור בפרק זמן קצר בהרבה. ככל שהאדם עולה למדרגות גבוהות יותר הזמן הדרוש לבירור הולך ומתקצר. האדם קשור יותר למטרה, כל מדרגה שעבר בדרך מסייעת בעדו. הכל תלוי בבירור המטרתי, היינו בירור של "אין עוד מלבדו", ואת הרצון לקבל לצרף ל"אין עוד מלבדו".

לדלג מעל המלחמה

את הכוחות המנוגדים הללו ניתן לראות בכל דרגות הטבע. והעיקר הוא שעל ידי המלחמה ביניהם הם מגיעים לאיזון. זה כל העניין. בכל מקום שהכוחות הללו נפגשים, הם נאבקים זה עם זה. רק שמבחוץ זהו מאבק ומבפנים - זאת השלמה.

ומתוך ההשלמה הזאת הם יוצרים בכל פעם צורות מפותחות יותר. בהתחלה, על ידי המאבק, הכוחות הללו מתקשרים זה עם זה ויוצרים אטומים, מולקולות, תרכובות שונות, סוגים שונים של החומר הדומם ביקום. לאחר מכן, אותם שני הכוחות, הכוח השלילי והכוח החיובי, כבר מתחברים כדי ליצור את החיים, החל מהדרגה הפרימיטיבית ביותר וכלה בדרגה העליונה ביותר. אם כן, המלחמה ביניהם היא כלל לא מלחמה, אלא קשר. אנחנו יכולים לראות אותו לפי מידת העומק של ההסתכלות שלנו.

ולכן, גם היום אנחנו יכולים ליצור מאבקים בין כל הכוחות החיוביים והשליליים שפועלים בחברה האנושית, ולהתחיל שוב עם המלחמות וסגירת החשבונות. אך ישנה גם אפשרות אחרת: אנחנו יכולים להבין שהכוחות שנאבקים זה עם זה עתידים בסופו של דבר להשלים זה עם זה. ואם זה כך, אז בואו נעשה את זה מראש, מבלי לסבך את עצמנו שוב עם שפיכות דמים, שבסופו של דבר תוביל אותנו לאותו מקום החיבור. אנחנו יכולים לעשות את הכול מראש.

אך לא תעזור כאן חלוקה מחודשת של הכספים והמשאבים, בצורה של לקיחה מהעשירים ונתינה לעניים. הרי חלוקה שכזאת מובילה למלחמות ולמאבקי כוחות.

אנחנו צריכים להבין מה יהיה השלב הבא של ההתפתחות שלנו, איזו צורה תהיה לחיבור הסופי שלנו. אם ניצור אותו מראש, כבר עכשיו, אנחנו נימנע מהמלחמה שאמורה להיות בדרך אליו. אנחנו "נדלג" מעליה ומייד נגיע לשלב הטוב של החיבור.

האם הכל לשווא?

במהלך שנות קיומו, האדם הגיע להישגים מרשימים,

הוא גילה יבשות, פיתח כלי תחבורה באוויר, בים וביבשה,

הגיע לאנטרקטיקה וטס לירח. מה התועלת בכל ההתפתחות הזו?

אין דבר שנעשה לשווא. כל ההישגים של האנושות הכרחיים כדי שהאדם יבין שההתפתחות שלו אינה מסתכמת בזאת. אנו מתפתחים במשך מאות אלפי שנים, אבל זה חסר חשיבות ביחס לרוחניות, מפני שזו כלל איננה התפתחות שממנה אנו גדֵלים לאחר מכן, אלא רק שלילה של הקיום הגשמי. עלינו להימצא בתוך ה"נקודה" הגשמית הזו. הרגשת היקום שלנו ומה שנוצר לאחר המפץ הגדול, זו בסך הכול נקודה שחורה קטנה שנוכחת לדעת שבתוכה היא לא מוצאת כלום, ואילו התפתחות צריכה לצאת מעבר לגבולות של אותה נקודה, ברגע זה מתחילה יציאת האדם לעולם העליון. כאשר אדם מתבונן מפרספקטיבה חיצונית, אז הוא רואה נקודה שחורה קטנה, שמתחילה סוף סוף להתפתח לכיוון הנכון, דווקא בכך שהיא שוללת את קיומה הגשמי.

היקום בתוך האדם

מדוע הבורא ברא כל כך הרבה כוכבים או שזו רק אשליה?

מהם גבולות היקום?

לפני 60 שנה בהיותי תלמיד, למדתי שהיקום חסר גבולות, שהוא לא נברא, אלא הופיע לפני אינסוף שנים וגם שהזמן הוא אינסופי. בעוד שהיום המדענים הגיעו למסקנה שגם היקום וגם הזמן מוגבלים, אלא שמידע זה אינו מועיל לנו במאום, אלה תיאוריות משוערות למיניהן ולא יותר. פתאום מתגלות גלקסיות שביחס אליהן, החלל שגילינו קודם הוא כנקודה קטנה, ולכן העיסוק במחקר כזה חסר תועלת לחלוטין. אסטרונומים, קוסמולוגים ומדענים רבים אחרים, עוסקים בחישובים מתמטיים של מערכת היקום, אך למעשה איננו מבינים או יודעים שום דבר רציני על המערכת הזו.

מדוע מתגלות לאדם עוד ועוד גלקסיות? במה מועיל המידע הזה

המידע נותן לנו הרגשה של רצון שמתרחב כל הזמן שבתוכו אנחנו מרגישים את העולם החיצוני. בהקדמה לספר הזוהר" "נאמר, שכל מה שאנחנו מרגישים מחוצה לנו, נמצא בתוכנו. כך זה מסודר, כדי שנברר טוב יותר את מבנה הבריאה שנמצא בתוכנו.

אני לא מרגיש את מה שנמצא בתוכי, לעומת זאת כל מה שפרוס מחוצה לי, כביכול ״נפל" מתוכי החוצה, לכן אני יכול כבר להבחין בו, ללמוד ממנו, מפני שהוא מרוחק ממני וכביכול מתקיים ללא קשר אליי. נוצרת אצלי אשליה שהוא לא שלי ולכן אני יכול להתייחס אליו בצורה אובייקטיבית יותר, מאשר אילו היה בתוכי.

האם התגלות היקום בצורה אינסופית, משקפת האינסופיות בתוכי?

בוודאי. הרצון הפנימי שלי שגדל, מגלה בפניי כביכול את היקום המתרחב.

כלומר מקובל יכול להסתכל לתוכו, ולומר: הכוכב הזה הוא הרצון שלי?

מדויק לחלוטין, בדיוק כפי שאנחנו מדברים על השמש, הירח, כדור הארץ ועל כל כוכבי הלכת שבמערכת השמש. למשל, מקובל יכול לגלות בתוכו ״ירח״ שזו תכונת ה״בינה״, תכונת ההשפעה שמאירה ב״אור חוזר״ מהשמש. ה״שמש״ זו תכונת ה״כתר״, ו״כדור הארץ״ זו תכונת ה״מלכות״. איננו יכולים לקבוע את התכונות הללו בתוכנו, מפני שכולן נמצאות מחוצה לנו על מנת שנקבע ונלמד אותן, אבל למעשה אנחנו לומדים את עצמנו.

מה זה נותן לאדם?

הרי בני האדם מביטים במשך אלפי שנים על השמש והירח,

ולא יכולים לקבוע שהגופים השמימיים הללו

מגלמים את תכונות ההשפעה והקבלה שבתוכם.

אין להם צורך בידע הזה ולכן הם אינם מבינים זאת, אבל אם בני אדם יתחילו לקבוע את התכונות האלה בתוכם, אז הם יבחינו בקשר שלהם עם האובייקטים של מערכת השמש והחלל, שמגלמים כמות עצומה של רצונות בתוכם.

מדובר במיליארדי כוכבים שכל אחד מהם הוא רצון מסוים,

האם יש שם לכל רצון כמו לכל כוכב?

כן. לדוגמה: חכמה דכתר דבינה וכו׳, מילה ארוכה מאוד, שקובעת באופן מדויק את השם של רצון מסוים.

כיצד המקובל מגלה בתוכו את הרצונות ומה הוא עושה איתם?

מקובל צריך לעשות עם הרצונות רק דבר אחד: לאסוף אותם יחד ולשייך אותם לבורא. הוא לא צריך לעבוד עם כל רצון בנפרד. התיקון שלנו פשוט מאוד, אינני צריך לשנות את עצמי או את הרצונות שלי, אלא רק את הכוונה שלי, איך אני משתמש בעצמי. לכן אני לא שם לב לרצונות שלי, לא חשוב לי אלו הם, חשובה רק הכוונה שלי לבורא והיא תלויה בחשיבות הבורא בתוכי. לכן העיקר זה להגדיל את דמות הבורא בעיניי.

כלומר הרצונות עולים וצפים מעצמם ועליי רק ליחס להם כוונה נכונה?

כן, בוודאי. אבל זה כבר תלוי בקבוצה, בלימוד, ועד כמה אתה מוכן לכך שהם יעלו ויצופו בך.

שילוב בין כוחות הטבע וההתנהגות שלנו. כי בניגוד לדומם, צומח וחי, אנחנו סוג חיות מיוחד. מה זה הסוג המיוחד הזה? שיש לנו בכל זאת בחירה חופשית, ואנחנו יכולים להתנהג כך או אחרת. ההתנהגות שלנו במיוחד עכשיו, בזמננו, מתחילה להיות קובעת לְמה שקורה. (הרב מיכאל לייטמן, תוכנית "עולמות נפגשים", 24.03.14)

מאמרי "האומה" בעל הסולם

מאמר: "בקורת להמרקסיזם לאור מציאות החדשה ופתרון לשאלת איחוד האומה על זרמיה"

הרב מיכאל לייטמן בשיעור 22.03.10

לשיעור המלא לחץ כאן

[...]

"ובכדי למצוא איזה מוצא מהסבך הזה, יש לתפוס היטב את חוק התפתחות הדרגתי האמור, שעליו ביסס כל שיטתו." מרקס "ויש לדעת, שהחוק הזה הוא חוק מקיף לכל הבריאה כולה. ועליו נבנו כל מערכות הטבע כולה, הן הבלתי אורגנים, והן האורגנים, עד למין האנושי בכל תכונותיו האידיאליים כמו החומריים - בכל אלה אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכח התרוצצות של שני כחות זה בזה:

א. כח פוזיטיבי, דהיינו כח בונה,

ב. וכח נגטיבי, דהיינו כח שולל ומהרס.

ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידי זה בזה, נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו, וכל פרט של המציאות בפרטיותו. וכאמור למעלה, שכח השולל, המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא המגביה אותו להמצב, שהוא יותר טוב ממנו. וכן הולכים המצבים בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלימותו הסופי.

ונקח לדוגמא את כדור הארץ, אשר תחילה היה רק כדור גזי דוגמת ערפל. ועל ידי כח המושך שבתוכו, ריכז במשך תקופה מסוימת את האטמים שבו לתוך חוג יותר צר, שבתוצאה מזה נתהפך כדור הגזי לכדור אש נוזלי. ובהמשך תקופות של מלחמות נוראות של שני הכחות שבכדור הארץ, הפוזיטיבי עם הנגטיבי, גבר כח קרירות שבו על כח האש נוזלי, וקירר איזה קליפה דקה מסביב הכדור ונתקשה שם.

[...]

וכן כל חי מתחיל בטפת נוזלים קטנה. ועל ידי התפתחות דרגתי בכמה מאות שלבים, מכח מלחמות הכחות האמורים, היא מגיעה בסופה "שור גדול ראוי לכל עבודה", או "אדם גדול ראוי לכל תפקידיו". אלא שיש עוד לחלק בין שור לאדם: כי השור כבר הגיע על שלבו הסופי בתקופותנו היום. אבל האדם, שכח החומרי שבו אינו עוד מספיק להביאו על שלמותו, מפאת כח המחשבי שבו, העולה במדת העזר שבו אלפי פעמים על כח החומרי שבו, נמצא לו משום זה סדר חדש של התפתחות דרגתי, שאינו נוהג בשום בעל חי, - הוא התפתחות דרגתי של המחשבה שלו.

ובהיותו גם יצור חברתי, הרי עוד מעט לו התפתחותו האינדיבידואלי. אלא שלימותו הסופי תלוי גם בהתפתחות של כל פרטי החברה שלו. ומבחינת התפתחות כח המחשבי של האדם, שידע להעריך היטב את המועיל ואת המזיק בשבילו, הגם שאין לחשוב, שעודו עומד בשלב של אדם פרימיטיבי, בכל זאת ברור אפוא שעוד אינו נמצא בשלב של השלמה, אלא שהוא עומד באמצע התפתחותו, ועדיין הוא מסור למלחמות הכחות הפוזיטיבים עם הנגטיבים, כאמור לעיל בכדור הארץ, שהם השליחים הנאמנים לתפקידם, להביא גם את האנושיות על שלמותה הסופי."

שאלה: בעל הסולם מתאר לנו פה תהליך של שני כוחות, איך התהווה כדור הארץ. האם הוא מנסה לתאר לנו תהליך רוחני בלבד ולא גשמי, משום שעל פי תפיסת המציאות אנחנו מבינים שכל המציאות היא דמיונית?

מה זאת אומרת דמיונית? אם אני נמצא במאה העשרים, בִּמקום בעל הסולם, ומתאר לעצמי איך כדור הארץ היה אז לפני מיליארד שנה, ככדור גז מתלקח, ואחר כך היתה תקופה של שלושים מיליון שנה שהתקרר, עוד שלושים מיליון שנה שהתחמם, וכן הלאה, אז אני מתאר את זה בתוך הרצון לקבל שלי, במה שאני מרגיש, מתוך מה שאני מבין וכלול.

יש אצלי בפנים מין שעון שמראה לי שלושים מיליון שנה קדימה, שלושים מיליון שנה אחורה. השעון הזה נמצא אצלי בפנים ושם מתואר כל היקום הזה, עם כדור הארץ וכל פרטיו. זה אצלי, בתוך הנשמה שלי. כמו שעכשיו בתוך הנשמה שלי חוץ מזה, אני מתאר גם את החברה האנושית, גם היא נמצאת בי. כל אלו הם הרצונות שלי, שיש להם כל מיני צורות והם נמצאים בכל הצורות וההתקשרויות ביניהם, בהתפתחות מסוימת.

חכמת הקבלה מדברת על ההתפתחות הזאת, לְמה ובשביל מה היא, מה קורה עם כל מה שאני מרגיש. שהכול זה העולם הפנימי שלי, לזה קוראים ה"מציאות". אני יודע מה שיש בי בלבד. חוץ מזה אני לא יודע כלום. הבורא בפנים, הנבראים בפנים, העולם הזה, כל העולמות, הכול נמצא בי.

מה שאני מרגיש שנמצא מבחוץ, גם נמצא בי. הכול נמצא במָקום אחד. אבל חשוב לנו לדעת איך הדברים מסתדרים בתוך ההכרה הזאת, כשאני נמצא בתוך הבועה הזאת, ובה בלבד, אני לא יודע, כי אין לה גבולות. אם אני אומר, גבול כזה, כדור של הנשמה למשל, אז מה מבחוץ? מבחוץ ריק? אין ריק ואין כלום. זה הכל אני. ויש בתוך "האני" הזה, נקודת תצפית, ובכל היתר אני צופה. ואני בצפייה הזאת רואה - זה שלי, וזה לא בדיוק שלי, וזה רחוק ממני, וזה קרוב אלי. אני מתחיל לתת לזה ציונים.

חכמת הקבלה לוקחת את כל המציאות הזאת ומתחילה להסביר לך מה אתה מרגיש, ואיך אתה יכול לסדר את הקריאה הזאת, כדי לקרוא את זה נכון. היא אומרת, מה שאתה מרגיש, אתה מרגיש. אין לזה זמן. זה לא שמשהו יסתדר פחות או יותר, הכול לפי התפיסה שלך.

אם תשגיח נכון ותצליח, תוכל לעשות מזה הרמוניה יפה, תגיע להרגשה טובה שנקראת "כל טוב", "גמר התיקון", "עולם אין סוף", "דבקות" וכן הלאה. אם תסתדר פחות, תרגיש פחות טוב. אבל יש לך התפתחות כזאת שאתה נמצא בה והיא מביאה אותך בכל זאת, בשתי הדרכים להרמוניה.

מאיפה ההתפתחות? כך עובד המנוע הפנימי שלך. חוץ ממך אין כלום. יש בך בורא ומקור שמסובב לך את הכל, ועוד מיני כוחות זרים, אבל זה אתה. זאת אומרת, היא אומרת לך, אתה נקרא בשמך וחוץ ממך לא קיים שום דבר, הכל זה בך, ויש לך תהליך. תכיר אותו. חכמת הקבלה בפנים, המקובלים בפנים, הכול בפנים בתוך הסיר שלך. ואין יותר כלום.

הטבע זה הכול. זה כל מה שאנחנו ואיפה שאנחנו נמצאים. זה גם הדומם שממלא את כל היקום, והצומח שצומח על פני כדור הארץ, והחי שנמצא גם כן על פני כדור הארץ. בינתיים לא מצאנו שום דבר מחוץ לכדור, וזה גם לא כל כך חשוב לנו היום. דרגת החי העליונה זה המדבר, בן האדם. (הרב מיכאל לייטמן, תוכנית "עולמות נפגשים", 24.03.14)

שאלה: מה לגבי ריבוי הדעות והאידיאות? לא תפיסת המציאות?

איזו תפיסת מציאות? איזה ריבוי דעות? כל המפלגות זה בך בלבד, הכול בתוכך. אם היית מאוחד ומסודר בפנים, לא היה קורה שום דבר, היית רואה הכול בהרמוניה שלמה, למרות שאתה לא יודע מה זה, אבל בהרמוניה. מפני שאתה לא מסודר, באה חכמת הקבלה ואומרת לך "אתה יודע חביבי, אתה הגעת למצב שאני מגלה לך את הפנים". ה"אני" הפנימי מסביר ל"אני" החיצוני, ואומר לו, "אני אומר לך מי זה אני הפנימי, האני הפנימי נקרא "בעל הסולם". "אז אני מסביר לך שאתה מתפתח כך. יש כאן משהו שאתה יכול להיעזר בו לעצמך".

מה זה מפלגות, מה זה כל הדברים האלה? זה הכל נמצא בי בלבד, כולל הבורא וכולם. מה זו תפיסת המציאות? מה זה שאתה רואה את כולם מבחוץ? את מי אתה רואה בחוץ? אתה לא רואה שום דבר בחוץ כולל את הבורא.

שאלה: אז איך לחבר את כל הדעות האלה, אפילו שזה בתוכי?

אתה לא יכול לחבר אותם. אז אומרים לך איך לעשות את זה. על ידי האור המיוחד. שטמון בך איזה כוח פנימי, שאם אתה תרצה שהוא ישפיע עליך, אתה יכול להזמין את פעולתו עליך. יש לך בפנים את כל הכוחות האלה. תשתדל לעבוד איתם.

[...]

שאלה: בעל הסולם במאמרי עיתון האומה ניסה לחבר מסר רחב לכל עם ישראל. האם כשאנחנו קוראים אותם לא צריכים לנסות להוציא איזה מסר רחב יותר?

למשל כשאנחנו מדברים על תפיסת המציאות, הוא מנסה להסביר איך אנחנו יכולים לחבר את כל הפלגים באומה למשהו הרמוני אחד. וכשאנחנו מתחילים לדבר על תפיסת המציאות, זה פשוט מרחיק את ההסבר.

ראשית, אני מבין שזה קשה לאדם ששומע אותנו. אבל כמה שישמע יותר, זה לאט לאט יקרב אותו. שנית, אני בכל זאת מנסה להסביר שאי אפשר אחד בלי השני. אם אני רוצה להסביר משהו לאדם, אני יכול להסביר לו מנקודה שאני עומד עליה כמו על בסיס. וזאת תפיסת המציאות.

מה שאין כן, יכולים להגיד, "אבל הוא לא תופס" ישנם אנשים שלא תופסים, שלא מבינים, אבל הם מוכנים לפנות אליך בצורה כזאת ולהגיד "תגיד לי מה לעשות. עזוב אותי מהחוכמות האלו. את השכל אני משאיר לך, אני מוכן להיות לידך, לשרת, לעזור ולהיות יחד איתך. הראש שלך, הידיים שלי".

כך זה עובד פחות או יותר אצל תשעים ותשעה אחוז מהאנושות. אין בזה שום דבר רע. כך הוא מבנה העולם. אבל בכל זאת כשאתה הולך להסביר להם, אתה חייב להסביר אמת, מאיפה זה נובע, ושם הם קולטים פחות ופחות, עד לרגע ש"מכאן והלאה אני מתחיל להבין את הרעיון. בסדר. אז יותר מזה אני עוד לא תופס".

כמו שאצלנו. תראה מה שהמקובלים מסבירים לנו על "תלמוד עשר הספירות", "פתיחה", ועוד מיני דברים, לכל אחד ואחד יש הגבלה - "עד כאן אני מבין קצת, מכאן קצת פחות, והלאה בכלל לא. אני יכול לחזור על כמה מילים ששמעתי בלי לחוות את המילים האלו". בכל זאת יש לך איזה קצה חוט, הוא חייב להימשך מהמקור.

בעל הסולם כותב שאסור לנו להשאיר את המון העם בשקר. צריכים לפתוח לכולם הכל, שכל אחד יקבל משהו. אבל מתוך זה שהוא רואה עד כמה הדבר הזה אמיתי ועמוק, ועד כמה שהוא מגיע עד הסוף, מתוך זה יש לו הרגשת ביטחון. והוא בעצמו שייך לאיזה ענף קטן. לא צריך לזלזל בזה.

כשאני רואה אדם ברחוב, או תלמיד שנמצא כאן, ואני רואה שהוא מוגבל, קודם כל אי אפשר להגיד על אף אחד מראש מה יקרה לו הלאה. אפילו אם הייתי יודע מראש שעד הסוף הוא יישאר מוגבל, זה לא מוריד ממנו כלום. הוא צריך לעשות את התיקון ולהגיע לגמר תיקון שלו. אבל הוא חייב להיות קשור לאמת.

לכן אנחנו לא צריכים להסתיר. אתה לא צריך לדחוף את תפיסת המציאות בכל מקום, אבל כן לדבר עליה. בלי להתבסס על זה, בלי למשוך משם כמה חוטים, אתה לא יכול להסביר כלום. אפילו זה שאי אפשר להביא מפלגות למכנה משותף, אתה לא יכול להסביר.

אתה חייב להתחיל מתוך הנקודה המרכזית, אחרת ירגישו שאתה משתמש בסיסמאות, בדבר שבא לך, שאתה חושב שהוא אמת. ככה זה מסודר בכל מדע ובכל דבר אמיתי. אנשים לא תופסים, לא מבינים, זה נמצא גבוה מהם, אבל מהנקודה האמיתית הגבוהה ביותר, זה משתלשל אליהם. ואחר כך לאט לאט זה ייתן להם תפיסה ואחיזה בזה.

אתה לא יכול לעשות כוונה בקריאת הזוהר, אם אתה לא קושר את זה לתפיסת המציאות. בכל מקום. כי מה זה תפיסת המציאות? עובדה שבה אנחנו נמצאים. הכול נובע מתוך זה. זאת המציאות. מכאן, תדבר על כל תופעה אחרת. אבל בלי זה, אין על מה לדבר.

אבל אני צריך לקבוע שהמציאות הזאת היא רק פנימיות, כשאני נמצא בתוך עשר הספירות בלבד, רק כלפיי, זה מה שבעל הסולם אומר לנו בתפיסה לספר הזוהר. רק אם אתה תכוון בצורה כזאת, אתה תצליח. ואם לא תהיה מכוון כך, לא תצליח.

ואתה אומר, "אנחנו ניקח איזו זווית אחרת, העיקר שיהיה ברור". בזה אתה סוטה ולא מבין בכלל לאן אתה הולך.

שאלה: אולי תוכל לתת לנו עצה איך אפשר לעשות את זה בצורה כזאת שלא תנתק את האדם מהמסר שלנו? כשאתה מתחיל להגיד שכל ההתפוצצויות של כדור הארץ זה בתוכי, אדם מתחיל לחשוב שאתה קצת לא בסדר. בטוח שיש איזו דרך לעשות את זה.

קודם כל לא איכפת לאדם שכדור הארץ יתפוצץ, וזה שעוד מעט יתפוצץ אנחנו כבר מרגישים פה ושם. אבל אתה מסביר לו. אתה רואה עד כמה שבעל הסולם מסביר לנו את זה בצורה הגיונית ומדעית. זה לא שרק הוא חושב כך, גם מדענים חושבים כך, זה מתבסס על עובדות.

בעל הסולם מראה לנו עד כמה בדרגת הדומם הרצון לקבל עובר שלבים בתהליך הגיאולוגי שלו, בהמון שנים, בתקופות כל כך ארוכות. וכמה שיותר ויותר צומח, אחר כך חי, אז התקופות מתקצרות, הדברים נעשים יותר צמודים, ותראו בתקופות שלנו מה שקורה. הוא מביא אותך לכל התהליך.

כי אתה לא יודע מה לפניך. אבל בהתאמה למה שהיה קודם בדרגות הקודמות, אתה יכול להבין מה יקרה בדרגה שלך. אמנם אתה נמצא בהתפתחות בשכל וברגש, ובדרגה הקודמת זה היה ב"אבנים", אבל זה לא חשוב, כי התהליך הוא אותו תהליך, רק החומר שונה. ואז מתוך זה אתה לומד על עצמך. ואתה אומר "זה כבר משהו אחר. זה כבר חשוב לי".

[...]

כל הדומם, הצומח, החי, והמדבר, נמצאים באיזה מרחב, שהוא מלא מלא כוחות, גלים, השפעות הדדיות, מהשמש, מהירח, מכדור הארץ, מכל מה שמתרחש בתוך כדור הארץ הזה ועל פניו. וגם ההתנהגות שלנו, במה היא תלויה, למה אנחנו חושבים כך, למה אנחנו מתפתחים כך. אנחנו מגלים מיום ליום שכל המערכת הזאת היא מערכת סגורה. (הרב מיכאל לייטמן, תוכנית "עולמות נפגשים", 24.03.14)

למה ביקום יש כל כך הרבה חומר דומם

לשם מה יש כמות גדולה כזו של חומר ביקום

אם קיימת רק אנושות אחת?

מפני שהטבע מורכב מארבע דרגות: דומם, צומח, חי ומדבר. הטבע הדומם, הוא הגדול ביותר, שמתוך הכמות שלו יוצר איכות חדשה, מָדרגת צומח. הטבע הצומח מכסה את כל פני האדמה, אבל בכמות הגדולה שלו מביע רק תכונה אחת, חי. ואילו חיות יש הרבה פחות מאשר צומח, אבל ברבגוניותם הם משיגים מצב שבו הם הופכים להיות שווי ערך לאדם אחד.

כך הכול מסודר. לכן יש צורך בהצטברות עצומה של חומר דומם, שמאוזנת בסך הכול על ידי כמות מסוימת של טבע הצומח.

לשם מה הבורא ברא יקום אין סופי?

לשם מה הבורא ברא יקום אין סופי, אם אנחנו בכל מקרה עסוקים בעצמנו ולא יכולים להשיג אפילו קמצוץ קטן מהכול?

היקום שלנו זו השתקפות של העולם העליון. הוא מצטייר לנו כאין סופי, מפני שהאגו שלנו, ככוח העיקרי של הטבע, הוא אין סופי. ההשתקפות שלו בעולם שלנו היא כחומר דומם אין סופי, בעוד שדרגות צומח, חי ואדם בטבע על פני כדור הארץ מוגבלות.

למה אני צריך להגיע בסופו של דבר?

כיצד אפשר לראות או להרגיש את האין סוף?

האין סוף בפני עצמו מהווה את דרגת הדומם של הטבע, אין בו שום דבר אחר. ואילו אנחנו צריכים לעלות מעליו, מבלי לחדור לטבע הדומם, אלא להיפך, בכך שנפתח את הטבע של האדם. כלומר, מאחורי דרגות הדומם, צומח והחי מגיעה דרגת אדם, שאותה עלינו לפתח. אבל אדם, אין הכוונה לאותו אדם שאנחנו רואים, כי זו למעשה דרגת החי. האדם שבנו זה מה שמתפתח ביחס טוב כלפי אחרים בניגוד לכוונה האגואיסטית ההתחלתית. כשאנחנו מתעלים מעל אין סוף, כלומר מעל הטבע של העולם שלנו, אנחנו נכנסים לממד אחר ומרגישים את העולם העליון.

השנים האחרונות על פני כדור הארץ

המדען המנוח סטיבן הוקינג הציע למצוא לאנושות בית חדש בחלל.

פרויקטים מסוג זה אינם מציאותיים. בני האדם קשורים בקשר בל ינותק עם כוכב הלכת הזה על ידי "חבל טבור" בלתי נראה. אנו וכדור הארץ מהווים אחד שלם, אנו שזורים עימו בכמות אין סופית של קשרים ולא נוכל לתפקד בלעדיו. לשם דוגמא, נניח שהאנושות עברה לחיות במאדים, אנו נזהם גם אותו או נשאב מתוכו את המשאבים בדיוק כפי שעשינו לכדור הארץ. בנוסף לזה אנו נקלע לבעיות אישיות וחברתיות משום שגם אם שינינו מקום מגורים, עדיין לא שינינו את הטבע האגואיסטי שלנו. לא יעזור לנו להמשיך ולנדוד מכוכב לכוכב בניסיון לברוח מעצמנו.

אנו זורעים מוות סביבנו מפני שזוהי מהותנו. "מוות" הכוונה לאגואיזם שרוצה לבלוע הכול, הוא נהנה להשמיד הכול סביבו. אין כוכב לכת שיחזיק מעמד, מפני שאיננו יודעים לקחת לתשומת ליבנו את הטבע הגלובלי, את החוקים היסודיים שלו. אנו לוקחים לתשומת ליבנו רק את מה שמועיל ונוח לנו, יחס כזה הוא הרסני עבור כדור הארץ, מפני שהוא מחלחל כרעל ושליליות למערכת הפלנטרית המשותפת שלנו.

המטען השלילי של האגו הוא זה שלמעשה מערער את הנואו-ספירה. חוסר האיזון הגדל בין בני האדם מערער את האיזון בכל תחום. לכן בעתיד, במקרה הגרוע ביותר, לאחר שנעבור דרך ייסורים נוראיים, כולל חורף גרעיני ו"דברי חמדה" אנטי-אוטופיים, בסופו של דבר נכיר בהכרח להיפטר מהאגו. רק אז, בני האדם יתעלו מעל הטבע האגואיסטי שלהם ו"יתקנו" את כדור הארץ, יפסיקו לזהם ולהשמיד אותו. אחרי הכול, כדור הארץ הוא בעל פוטנציאל התחדשותי עצום ויכול לשחזר את עצמו, אם רק האדם לא יזיק לו ויקבל את חוקי הטבע שמחייבים שיתוף פעולה הדדי, הרמוניה, הומיאוסטזיס.

כתוצאה מההתעלות מעל האגו נגלה כביכול שאנו חיים על פני כוכב לכת אחר, כוכב שמרפא את כל הפצעים ומתייחס אלינו באהדה. לא יהיה צורך לטוס לאף מקום, נגלה שכאשר נפטרים מאהבה עצמית, הכול פועל כדי לשרת את השגשוג שלנו. נותרת השאלה למה שלא נעשה זאת כבר עכשיו?"-

האם כדור הארץ לא עגול אלא שטוח

אני נשען על ראייה שונה במקצת. אני במצב שאני לא מפריך דבר ומדבר מנקודת מבט של תכונה אחרת של האדם. כאשר אנחנו משנים את תכונתו של האדם מקבלה להשפעה, אז מופיעה אצלנו תפיסת מציאות אחרת לחלוטין. ואז העולם הוא לא כפי שאנחנו רואים אותו. הוא לא עגול, לא מרובע ולא שטוח. זהו עולם של שני כוחות שמשפיעים זה על זה ובקשר ביניהם מולידים את ההרגשה שלנו.

פרט להרגשה לא קיים שום דבר. ההרגשה הזאת מורכבת מתוך חיבור של שני כוחות מנוגדים: קבלה והשפעה. החומר עצמו לא קיים. זה לא שהוא שטוח או עגול, הוא בכלל לא קיים!

הייתי מקריא להם הצהרה ברוח כזו: החומר לא קיים, העולם שלנו לא קיים, כדור הארץ לא קיים, לא קיימים לא צפון ולא דרום, שום דבר אינו מסתובב מסביב. ובכלל אין בני אדם, אין בעלי חיים, אין צמחים ולא כוכבים. כל זה איננו.

היכן כל זה נמצא, הרי בכל זאת אנחנו מרגישים את כל זה? זה מורגש בתוכי.

ומי אני? זו שאלה.

ומי אתם? זו שאלה גדולה יותר.

היכן אני מרגיש אתכם? גם בתוכי.

אני מתאר לעצמי את התגובה של אותם אנשים בכנס אם היו שומעים אותך. הם חושבים שבהצהרתם הם הופכים את העולם, כאן יש הצהרה שהעולם לא קיים-

חכמת הקבלה אומרת כבר מזמן שהעולם שלנו לא קיים. העולם זה מה שאנחנו מדמיינים בתוכנו, כמו גם את העולמות האחרים שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו. במקום זה עלינו לגלות באיזה אופן אנחנו מרגישים את זה. לא חשוב מה אנחנו מרגישים, אלא באיזה אופן אנחנו מרגישים. בכך שנשפיע על ההרגשות שלנו, נתחיל לחקור את כל שינויי הצורה הללו, את התמונות שמשתנות בתוכנו. אז נגלה ונדע את החוקים של התפיסה שלנו ונוכל לנהל אותם.

אנחנו נראה שאין כלום פרט לשני כוחות שמשתפים ביניהם פעולה באופן הדדי ומציירים בתוכנו את התמונות הללו, כוח אחד מצייר על כוח אחר. בקשר ביניהם נוצרות התמונות הללו, שמורכבות מארבעה מרכיבים, שֵם בן 4 אותיות: בורא (או הטבע) ואת זה אנחנו מרגישים.

אם האנושות תבין ותקבל את זה, איזו מסקנה מעשית אפשר הסיק מכך?

המסקנה המעשית היא שאנחנו באמת צריכים להשיג את המציאות האמיתית שבתוכה אנחנו קיימים. מציאות שמורכבת משני כוחות ובהשתלבות ביניהם אנחנו יכולים להרגיש קיימים באמת. כלומר, מי אני? תוצר של חיבור בין שני כוחות מנוגדים של הטבע.

כל העולם מצטייר בתוכי

(ערוץ "מדע הקבלה - מדע ההרגשה")

לחקור על עצמי, זה רק בתוכי. אין משהו מחוץ לי, כל העולם מצטייר בתוכי. ישנו אני בלבד, עם כל התמונות והצורות, שאני מרגיש בתוכי ומסביבי. לכן הכל חקירה פנימית. כי האדם לא הולך לאף מקום, הוא חוקר את עצמו בלבד. אבל הכל מושפע מאותו מקור לא ידוע שנקרא 'בורא', שבורא בי כל המציאות.

להתעלות מעל הבריאה

כיצד ייראה הסדר החברתי בהנחה שכולם יהפכו למקובלים,

כיצד נחלק בינינו את הנטל ומשאבי כדור הארץ?

בדרך אידיאלית והגיונית, דרך העובי של החומר, האנרגיה, המידע, נראה בבירור כיצד עלינו לפעול באופן הדדי כדי שנדחוף את עצמנו ונעלה יותר ויותר גבוהה לשכבות הרוחניות, לא יהיו שום בעיות, כל מה שניתן לנו בעולם הגשמי ובעולם הרוחני נתחיל ליישם בצורה האופטימלית.

ומה יהיה אז החוק העיקרי של הצדק?

החוק העיקרי יהיה יחס שווה לחלוטין כלפי כל דרגות הטבע של העולם שלנו והעולם הרוחני, כמו לבורא.

כלומר לא יכול להתרחש במקרה כזה אסון אקולוגי?

לא, אם רק היינו יכולים לתאר לעצמנו מה הוכן עבורנו במקרה כזה, זה באמת מעלה את האדם מעל לכל הבריאה. גם עכשיו אנחנו קיימים במצב הזה, אבל כדי להביא אותנו אליו בצורה ריאלית, באופן הגיוני על ידי הרצונות שלנו, יש צורך בהרגשת המצב ההפוך לו, כלומר העולם הנוכחי שלנו.

כל הנוסחאות של הטבע הן מאוד פשוטות, כדי להיות באיזון עם הטבע (הרב מיכאל לייטמן, תוכנית "עולמות נפגשים", 24.03.14)

השפעתה של כוונה על אקולוגיית כדור הארץ

האם כוונה של אדם לגרום רע לאחר, משפיעה על הטבע הדומם והצומח? בחכמת הקבלה נאמר שההשפעה מתגלה בצורה של סופות הרסניות ושאר אסונות הטבע. כיצד אפשר להבין זאת?

מאחר וכל הטבע הוא אינטגרלי ומקושר באופן הדדי, אז כחלק מהטבע יש לנו השפעה על כל אחד מחלקיו. ככל שדרגת הטבע שעליה אנחנו משפיעים גבוהה יותר, נניח על בני אדם, כך זה משתקף ומשפיע יותר על כל שאר הדרגות: חי, צומח ודומם. ולהיפך, אם אנחנו מתייחסים רק כלפי הטבע הדומם, אז זה משפיע במידה פחותה על הטבע הצומח ובמידה עוד יותר קטנה על החי ומידה עוד יותר פחותה על האדם.

זאת אומרת, שיחס רע לאדם אחר חודר ומשפיע על כל הפירמידה. בכך מסתכמת בעיית האקולוגיה ויתר הבעיות. אנחנו בעצמנו מזמינים הוריקנים, אסונות טבע ובעיות אחרות.

בעבר לא היינו מסוגלים לשנות משהו על ידי הכוונות שלנו, אבל החל מתחילת המאה שעברה הכול השתנה. אפשר לראות מה עשינו במהלך המאה ה-20! והכול קרה בגלל שהאנושות, כמו שאומרים המקובלים, נכנסה למצב חדש לחלוטין.

אם בתחילת המאה ה-20 אוכלוסיית כדור הארץ מנתה 2 מיליארד בני אדם, וזו בערך הכמות שכדור הארץ יכול לשאת, אז היום צמחה האוכלוסייה ל - 8 מיליארד. זה מצביע על כך, שבמשך 100 השנים האחרונות הוצאנו את המערכת שלנו מכלל איזון באופן משמעותי.

כלומר, 2 מיליארד בני אדם אינם יכולים לשאת את הרמה הנוכחית של האגו, ולכן צריכים להיות 8 מיליארד?

אם היינו מתפתחים בצורה נכונה, אז לא היה לנו צורך ב - 8 מיליארד בני אדם.

על מה מדבר מקובל

הערה: במאמר "הדור האחרון" בעל הסולם כותב שכדור הארץ התפתח במשך שלושים מיליארד שנים, אך תיאור זה מנוגד לכל הדתות.

תגובתי: "חכמת הקבלה" זה מדע שמדבר באופן מדויק. בספר הזוהר שנכתב לפני כאלפיים שנה, כתוב בצורה פשוטה שכדור הארץ עגול. 15 דורות לאחר מכן האינקוויזיציה הוציאה להורג מדענים על אמרות מסוג זה, טוב שמקובלים לא נפלו לידיה.

שאלה: על אלו שלושים מיליארד שנים של התפתחות מדבר בעל הסולם?

תשובתי: בעל הסולם מתאר לעצמו את התפתחותן של התקופות הגאולוגיות של כדור הארץ בהן הוא חי.

אך מדוע זה משנה? מקובלים אינם מתעמקים בפרטים אלו, מפני שאלה פרטים שאינם שייכים למטרת הבריאה. אך אם תשאל אותם מה היה לפני חמשה מיליארד שנים, כיצד נוצרו השמש, הגלקסיה, החורים השחורים, הם יספרו לך.

מקובל מרגיש זאת ברצונותיו מפני שהוא עובד עם רצונות בדרגת "אדם", זו לא דרגה אנושית, אלא הדרגה הבאה של איחוד הרצונות ולכן המקובל יכול לחדור לעומק הדברים שקדמו לו וללמוד אותם. בחכמת הקבלה כתוב שמקובלים ידעו את שפת החיות, הדגים וכדומה. אלו לא סתם מילים יפות ולא משל, מקובל יכול לחדור לעומק הדברים ולהבין את מהותן של כל המדרגות הרוחניות הנמוכות ממנו. כלומר, הוא מבין באופן מדויק את המדרגות דומם, צומח וחי ובאיזו דרגה ונפח הן נמצאות, כפי שאנחנו מבינים ילד קטן.

מאמר "הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם
הרב מיכאל לייטמן בשיעור 14.02.10
לשיעור המלא לחץ כאן

נקרא בספר ה"זוהר" ותראו כמה זה מדהים איך שהם כתבו שכדור הארץ הוא עגול. לפני אלפיים שנה מי חשב שהוא עגול? הם כתבו איך שהוא מסתובב סביב השמש, בדיוק את מספר השעות, בדיוק את מספר הימים. גישה כל כך בריאה, ברורה, מדעית, שכתבו אנשים לפני אלפיים שנה בצורה פשוטה כאילו זה ברור שזה כך.

עד שהאנושות גילתה את זה לאט לאט, כמה זמן עבר וכמה אנשים נשרפו על זה כדי לגלות זאת ואנחנו רואים שהגישה עצמה עדין לא השתנתה. הם רוצים לעמוד על שלהם ללא שום הוכחות אלא בגלל שאחרת אין להם מה להגיד, כמו על בעל הסולם, כמו על חוכמת הקבלה בכלל, על תפיסת המציאות במיוחד. מדברים על זה שחוכמת הקבלה היא לא חוכמה, לא מדע, כי אם אני לא מרגיש אז ודאי שזה לא מדע.

אפשר לחשוב בצורה קצת יותר רחבה, שאם יש לך חוש אחר ואתה עובד בעזרתו כמו בחמשת החושים שלך אז גם מה שתפתח שם זה יקרא מדע. את זה כבר לא יכולים לעכל. לכן אני חושב שעם הפילוסופים כבר גמרנו, כי האנושות כבר מבינה שאין להתייחס אליהם ברצינות וזה חלק שנעלם כבר, אבל בכל זאת עדיין כך חושבים.

שאלה: אמרת שבספר ה"זוהר" כתוב שכדור הארץ עגול והוא מסתובב סביב השמש וזה קצת מבלבל אותי. כי תמיד אתה אומר לנו שאף מילה מספר ה"זוהר" לא מדברת על העולם הזה ועל מה שקורה בו.

אבל כל ההשלכות הן מזה. אם מדברים על הרוחניות, אז מדברים גם על ענף ושורש, שורש וענף. אז אם ברוחניות הכוחות, המערכות האלו שהם שמש וירח וכדור הארץ ועוד מערכות נמצאים ביחס כזה ביניהם, אז העתקה שלהם בעולם שלנו היא שאנחנו רואים את זה בצורת פלנטות, כוכבים או עוד גושים או עוד תוצאות, והיא צריכה להיות בהתאם לכוחות הרוחניים. כי בעולם שלנו אין שום דבר בצורה שמתגשמת כלפי החושים שלנו שאינו העתקה מהרוחניות.

מה אנחנו רואים עכשיו? אנחנו רואים את העולם הרוחני אבל הוא לא רוחני, אנחנו רואים אותו בכלים הגשמיים שלנו. אני מקבל את הרוחניות על ידי חמשת החושים שלי, על הלוח שלי או המסך שלי, שהוא כולו על מנת לקבל. אבל מה אני מקבל בו? אני מקבל בו תוצאה מהתפשטות האורות הרוחניים.

האורות העליונים מהעולם הרוחני הם המשפיעים עלי, על החומר הגשמי שלי, העל מנת לקבל, ומה שבחומר הזה אני מרגיש מהרוחניות זה נקרא "העולם הזה".

אבל מאיפה העולם הזה בא, הוא סתם ככה לא קיים? זהו אכן העולם המדומה, ואחר כך אני אראה שעל מנת לקבל זה היה בכלל מצב מדומה. אבל מאיפה העולם הזה בא? האם הוא לא תוצאה מעולמות רוחניים? הוא סתם קיים לא מאור ולא מכלי ולא מבורא ולא משום דבר? אלא "אין לך עשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה שאומר לו גדל". כוחות יורדים מהעולם הרוחני ועל החומר שלי הגשמי הם מציירים לי את התמונה הזאת.

שאלה: פחות או יותר אני מבין שיש ענף ושורש ואיך זה עובד, אבל לפעמים כתובים דברים על נחש ותנין, אז בעצם בעולם הזה גם כן קורה ככה עם נחש, עם תנין?

זאת אומרת, יש דוגמאות שהן בעצם ישירות מענף לשורש, כאילו אחד לאחד, ולפעמים זה עובר דרך נוסחה לא ישרה כזאת, ואז אני לא יכול להעתיק את הדברים?

אני לא מגלה את הדברים האלה בפנים. אני לא מגלה בנחש את הכוח שהרוחניות משייכת לו. גם באדם אני לא מגלה את הכוח שהרוחניות משייכת לו. מי זה האדם בכלל? בהמה על שתי רגליים כמו תרנגול. אתה מבין, אני מדבר על עולם הצללים, עולם הדמויות, לא יודע איך להגיד. זו איזושהי העתקה מרוחניות, אבל מאיפה בא אותו עולם?

אני רואה תמונה שקרית, אבל אני רואה תמונה. אני מרגיש. אני נמצא בזה. מאיפה זה בא? מאיפה אני וכל מה שאני מרגיש מגיע עכשיו? מה שמחוצה לי סַפֵר לי עד מחר, אני לא יודע אם זה קיים או לא קיים, זאת בשבילי שאלה. אבל מה שאני מרגיש בשבילי זו לא שאלה. אתה אומר "לא, זה דמיון, אחר כך תהיה לך מציאות אמיתית". בסדר, זה אחר כך, אבל האם מה שאני עכשיו נמצא בו, זה נמצא? כן נמצא. אני חי. אני מת. אני נמצא בין אחרים.

המציאות היא מציאות. השאלה החשובה היא מאיפה היא מגיעה? מי עיצב אותה ככה, מי עיצב אותי, את המציאות, את החלום הזה? תגיד שאני עכשיו חולם שאני מדבר לפניך וככה יושב. תגיד שזה חלום, אבל החלום הזה הוא איזושהי יצירה, אז איפה הבמאי? איפה החומר? מאיפה זה? מה וכלפי מי אני? וכן הלאה. אז זו תוצאה מהמדרגה הרוחנית היותר עליונה.

אתה אומר נכון, ישנם ענפים ושורשים שאנחנו בעולם שלנו לא מזהים אותם בצורה כזאת. נחש, עקרבים, כל מיני דברים כמו באר מים חיים אני גם כן לא רואה, אני לא רואה הרבה דברים. את החמור שמדבר אני גם כן לא רואה בעולם שלנו. מה לעשות? אבל מציאות היא מציאות.

שאלה: מהו השלב הבא שהאנושות צריכה לגלות במקביל לכך שגילו פתאום שכדור הארץ הוא עגול ואז כולם אמרו איך לא ראינו את זה קודם, " עכשיו מובן הכל"?

למדענים במשך ההיסטוריה, היו דמיונות בקשר לכדור הארץ. ואילו המקובלים כותבים בצורה כזאת פשוטה ב"זוהר", אני אביא לכם את זה. זה רק אומר עד כמה שהפער גדול בזכות זה שאתה מקבל את גילוי האלוקות, כי אז אתה בכלל רואה את כל המערכת מנקודת ראות אחרת לגמרי. אתה מבין למה זה מסתובב וסביב מה זה מסתובב. ולמה יש תקופות כאלה, חודש ימים שבוע ימים, בכלל, הכל ברור.

אבל מדע זה עניין שמשיגים אותו או מלמעלה או שמשיגים מלמטה. ואז כשמשיגים מלמטה ודרך הרצון לקבל בלבד בלי לשפר אותו אלא להשאיר אותו כמו שהוא, אז מוגבלים כי לא יודעים את השורשים ולכן כל הזמן טועים. אם הייתי יודע את השורש אז לא הייתי טועה, הייתי תמיד מגלה אמת במדרגה שלי.

במדרגה יותר עליונה זה בשבילי אין סוף, אני לא יודע, שם יכול להיות הכל הפוך. אבל במדרגה שבה אני נמצא, הכל אמת. ואז הייתי מתקדם מאמת לאמת, יותר ויותר. אבל אם אני לא קשור לשורש, אז אני מגלה נוסחאות לא נכונות, מפני שהכללים במדרגה שלי הם גם כן שקריים, כי אני מגלה אותם בחומר השקרי, הרצון לקבל שלי. ולכן כל פעם אני צריך לבטל אותם ועוד פעם ועוד פעם לבטל וככה זה עד שמתייאשים.

* * * * *

אם איינשטיין היה מקובל

(ערוץ "מדע הקבלה - מדע ההרגשה")

איינשטיין טען שהחלל הוא שדה הכוח, ולא השמש, הירח או כדור הארץ. הוא מצא נוסחת קשר בין האור למסה ואנרגיה. אבל הוא לא הצליח להביא את התיאוריה שלו להיות אוניברסלית, כי בעצמו היה צריך לחקור את הכוח הזה. להשוות את עצמו עם החלל, לחקור אותו, להתקשר ברגש שלו לשדה הכוח הזה.

-נוסחה אוניב
נוסחה אוניברסלית

* * * * *

כל מה שמתרחש, מתרחש בתוכנו ומהווה את התפיסה הפנימית שלנו של עצמנו, של החומר הדומם, הצומח, החי ובני האדם. כל העולם, בתוכנו. לכן אנחנו לא יכולים לדבר על כך שהוא קיים באופן אובייקטיבי מחוץ לנו מיליארדי שנים, להיפך, הוא איננו! מה זה אומר שהעולם שלנו מתקפל, כדור הארץ, האנושות, החברה? בתוכי מתקפלת חזרה כל התוכנית שלפיה אני עובד היום, והכול נעלם, מצטמצם בתוכי למצב אחד של איחוד. בזה מסתיים השלב הארצי שלנו ואנחנו יוצאים למדרגה חדשה. (הרב מיכאל לייטמן, בלוג, 17.09.15)

ללכת דרך קירות!!!

מהי המציאות? כיצד אנו תופסים אותה? האם היא קיימת גם ללא תלות בנו, או שמא היא תמונה שמצטיירת בתוכֵנו ותלויה בתכונותינו הפנימיות? לכאורה, מי אינו יודע מהי המציאות?! הרי היא כל הנראה לעין -- הבתים שמסביב, האנשים, היקום כולו. המציאות היא מה שאפשר למשש ולגעת בו, מה ששומעים, טועמים ומריחים. זוהי המציאות. מה, לא?!

אקטואליה וכוחות הטבע

הרב מיכאל לייטמן בתכנית "עולמות נפגשים" 24.03.14

לשיעור המלא לחץ כאן

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אנחנו אתכם כאן בתכנית של "עולמות נפגשים". התכנית שלנו עוסקת בחוקי העולם האינטגרלי ואיך אנחנו יכולים להבין את התופעות שקורות היום בעולם, מתוך התפיסה של העולם האינטגרלי. שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

שלום.

בן ציון: הנושא שלנו הוא, איך אנחנו יודעים לנתח נכון את האקטואליה העולמית, מתוך העולם המקושר. והייתי רוצה להתחיל בכך, שכאשר אתה מסתכל על מה קורה בארצות הברית, ברוסיה, באוקראינה, ובכל מיני מדינות בעולם, אתה אומר שזה הכול נקרא כוחות הטבע. ומאוד מאוד מעניין היה לשמוע מהי התפיסה הזאת שאתה מדבר עליה, שהכול זה התנהגות של כוחות הטבע.

אפילו לא כוחות, אלא כוח אחד, שמתפרס להרבה כוחות, שהם כולם מקושרים, ומתוך החיבור שלהם מגיעים לסך כוח אחד. כוח אחד הוא שהוליד את היקום שלנו, עם כל מה שנמצא בו, שעשה את הפריצה הזאת לתוך היקום במפץ הגדול, והכוח הזה מחזיק ככוח, כאנרגיה, כמידע אינפורמטיבי את כל היקום, וגם אותנו, ששייכים לאותו המקום, לאותו המרחב, ונמצאים באותם הכוחות ומתפתחים. סך הכול אנחנו מנוהלים, ולא מנהלים. אם אנחנו לא יודעים מה יהיה בעוד רגע, אז איך אנחנו יכולים לנהל משהו?

אלא פחות או יותר, בגבולות מסוימים, ומאוד מאוד צרים, אנחנו יכולים איכשהו לעשות חשבון לעתיד, איזו אפרוקסימציה, קטנה מאוד, צרה מאוד, לכמה דברים קדימה. וגם כאן רואים לפי התופעות, לפי התוצאות, לפי מה שקורה, שאנחנו לא כל כך יודעים לנהל את זה. זאת אומרת שישנם הרבה כוחות, הרבה תנאים, הרבה נתונים שאנחנו לא מכירים אותם, ולכן אנחנו לא יכולים לנהל את עצמנו, ועל אחת כמה וכמה את העולם.

והעובדה היא, שאנחנו נכנסים למשבר מאוד גדול. שהוא לא משבר פיננסי, כלכלי או מדיני, זה משבר ציביליזציוני, שכל הציביליזציה שלנו, כל האנושות בכללה נכנסת למין אי ודאות בכל המובנים, גם בחיים הפרטיים של האדם, גם בחיים החברתיים, הפוליטיים, בכל דבר.

אנחנו אפילו נמצאים בניגוד עם הטבע הסובב, ויש הרבה מחקרים שאומרים, שכנראה שאנחנו בהתנהגות הלא נכונה בינינו, אפילו מזמינים את כוחות הטבע, ואנחנו מכניסים חוסר איזון בין כל הכוחות. אפילו במחשבות שלנו, ברצונות שלנו, ועל אחת כמה וכמה בכל הפעולות שאנחנו מבצעים בינינו, בכל הדברים האלה אנחנו יוצאים מאיזון.

פעם לא היו לנו כוחות כל כך הגדולים, לא היינו כל כך מקושרים, התפתחנו לאט לאט, ולכן לא השפענו כל כך על הטבע. ואילו תוך מאה השנים האחרונות, הגענו במאה העשרים, למצב של התפרצות שלא הייתה כמוה. שכפלנו את עצמנו במספר התושבים שנמצאים על פני כדור הארץ, וחוץ מזה, שכפלנו את שנות חיינו. זאת אומרת, יוצא שמתחילת המאה עד סוף המאה העשרים, הגדלנו פי ארבע את כמות האנשים. ואנחנו עכשיו במקום שלוש מיליארד, שבע מיליארד, אבל כל אחד, חי גם פי שניים מקודם.

בן ציון: עכשיו רוצים להאריך למאה חמישים.

כן. אנחנו יכולים לעשות אפילו יותר מזה. אבל השאלה היא, "בשביל מה, והאם כדאי, ובשביל מי כדאי ובשביל מה". זאת אומרת, מה תועלת מזה? בלי לענות על התשובה מהו סוד הקיום שלנו ומטרת הקיום שלנו, אנחנו לא יכולים כך להתייחס לזה.

בן ציון: סליחה, שאני קוטע אותך. התחלת עכשיו לדבר על אנחנו ומה קרה לנו. ומצד שני אתה מדגיש שכל התופעות האלה הן תופעות של כוחות הטבע.

כן.

בן ציון: אז מהי ההשקפה הזאת, הראיה הזאת, שהכול זה כוחות הטבע? או אולי צריך להגדיר מה זה הטבע, או מה זה הכוחות.

בן ציון: האם המרחב הזה, מנהל את המדינות, הוא מנהל את ההתרחשות? אם אני לוקח עיתון ואני קורא, שהיום נעלם מטוס באוקיאנוס, ומלחמה עומדת לפרוץ. אז אתה אומר, שמה שכתוב בעיתון זה לא נכון, זה כוחות הטבע.

לא.

בן ציון: אז מה?

זה שילוב בין כוחות הטבע וההתנהגות שלנו. כי בניגוד לדומם, צומח וחי, אנחנו סוג חיות מיוחד. מה זה הסוג המיוחד הזה? שיש לנו בכל זאת בחירה חופשית, ואנחנו יכולים להתנהג כך או אחרת. ההתנהגות שלנו במיוחד עכשיו, בזמננו, מתחילה להיות קובעת לְמה שקורה.

וכאן בהתנהגות שלנו יש לנו שני כיוונים. או שאנחנו ממשיכים לפי האגו שלנו, שכל אחד רוצה להרוויח ולהצליח כמה שיותר, ואפילו על חשבון כולם. לא חשוב לנו ואנחנו לא מתחשבים באף אחד, רק בהצלחה האישית שלנו. או שאנחנו מבינים שאם כל הטבע וכל היקום מסביבנו זה הכול מערכת אחת, אז אנחנו צריכים להביא את עצמנו לאיזון עם אותה מערכת. ואנחנו רואים, שכל הכוחות תמיד נמשכים לאיזון. חום, קור, לחצים, כל מיני דברים, בסופו של דבר הטבע נמשך לאיזון. ואז גם אנחנו ביחסים בינינו, וגם ביחסים שלנו עם הדומם, הצומח, החי, ועם הסביבה, צריכים להיכנס לאיזון.

זאת אומרת, או שאנחנו הולכים כרגיל בדרך האגואיסטית, אגוצנטריסטית כזו, שהכול בשבילנו ואנחנו עושים מה שטוב לנו כרגע, לכל אחד ואחד, בלי להתחשב בשום דבר. או שאנחנו מתחילים להיות קצת יותר חכמים, קצת יותר זהירים. ובכל זאת פועלים על פני כדור הארץ הקטן, שהוא ממש כבר קטן בשבילנו, כי אנחנו כבר מתחילים לשחק איתו וזה דבר מאוד מסוכן. הרבה מסכימים והרבה עוד לא, או שלא מבינים, שאנחנו מזמינים מהטבע תגובות כאלה, שלפי המחקרים, אנחנו ממש מסכנים את קיומנו.

בן ציון: אני רוצה להבין, למה אתה מנתח את האקטואליה שכל הזמן משתנה, מהצד של כוחות הטבע? מהי סוג האנליזה שאתה דווקא דרכה מנתח? אתה אומר שאנחנו לא צריכים להסתכל, שיש פה אירוע כזה ושם אירוע כזה וכזה, אלא יש פה איזושהי התנהלות.

אלמנט. יש כאן אלמנט חופשי שהוא תלוי בבני האדם, עד כמה שבני האדם בצורה הכרתית, בצורה ריאלית, עושים חשבון עם עצמם ומבינים שלפי האופי שלהם, לפי הטבע שלהם, הם הולכים להרוס את עצמם ולהרוס את הסביבה. או שהם מתחילים להתנהל בצורה יותר נכונה, יותר אחראית, נכנסים בקשר הדדי ביניהם, בונים סביבה, בונים חברה שהיא מאוזנת, שנמצאת בצריכה רציונאלית בלבד ולא מרוקנת את כדור הארץ מכל האוצרות שלו.

בן ציון: אבל אני רוצה דווקא להבין לא את הצד של האדם, אלא את הצד של הכוח הזה, כמו שאמרת בהתחלה, יש כוח אחד שהוא מחולל את כל המהומה הזאת.

הכוח הזה פועל כל הזמן כדי להחזיר אותנו לאיזון, כל הזמן. ואנחנו בהתנהגות שלנו, כל הזמן רוצים לצאת מהאיזון, לעשות מה שבא לנו בלי להתחשב אחד בשני.

בן ציון: הכוח הזה הוא זה שיוצר את המשברים?

את המשברים אנחנו יוצרים, בזה שאנחנו מנוגדים לאותו כוח טבע, שנמשך כל הזמן לאיזון.

בן ציון: מי מנהל את ארצות הברית, סין, או רוסיה, כוח הטבע או אנשים? מה שולט שם?

שילוב של שני כוחות. והאדם, שיכול לפעול חופשי, בדרך אגואיסטית או בדרך רציונאלית, הוא הבוחר.

בן ציון: אנחנו יודעים שמדינות מטבען הן אגוצנטריות ודואגות רק לאינטרסים שלהן בלבד, לומדים על זה אפילו במדעי החברה. אז מהו השילוב?

בצורה כזאת הם מנוגדים לאותו כוח של הטבע שכל הזמן נמשך לאיזון, ולכן אנחנו נמצאים במשבר המתגבר.

בן ציון: אם כך איך נכון יהיה לנתח משבר בין מדינות, מחלוקת בין מדינות, איך נכון להסתכל על זה בפרמטרים האלה של הכוחות?

שכל הפעולות שלנו צריכות להיות לכיוון כזה, שאנחנו נמשכים לקשר הנכון בינינו, לקשר הדדי, לקשר ידידותי. וזה לא סתם "בואו נהיה ילדים טובים, בואו נפסיק לריב וזהו". אלא שאנחנו נחקור את הטבע, נראה באיזו מידה הוא דורש מאתנו התנהגות אחרת, השתתפות נכונה, ולפי זה נמשיך מכאן והלאה בדרך הנכונה, הבוגרת.

בן ציון: כשאני פותח עיתון, אני קורא היום ידיעה אחת, מחר אני אפתח את העיתון ואקרא על משבר שני, למחרת סיפור אחר, בכל פעם אני קורא על משברים אחרים.

אלה תוצאות מאי האיזון בינינו לבין הטבע הכולל.

בן ציון: זאת צריכה להיות הכותרת בעיתון?

כן. "היום תוצאות אי האיזון בינינו לטבע הכולל הן:.." והרשימה.

בן ציון: ואחרי הכותרת הזו, כל שאר תוכן העיתון?

כן. אלא מה יש עוד לעשות, מה יש לי עוד לדעת? לזה הגעתי. אני צריך לדעת מה פוליטיקאי כזה או אחר אומר כך או אחרת? אלה הכל שקרים. אנחנו צריכים ללמוד מה קיבלנו עד היום על ההתנהגות שלנו בעבר, וללמוד מזה מה לא לעשות בעתיד. אבל אנחנו כל הזמן טועים באותה טעות.

בן ציון: כשאתה מנתח איזה משבר שהוא נניח מאוד בולט, או איזה סכסוך, אתה אומר שאין לזה בכלל פתרון, שגם אם תנסו כך או אחרת לא יהיה לכם פתרון, וכל הניסיונות האלה הן ניסיונות שקריים, ואתה מדגיש את זה כל הזמן. מה זאת אומרת שאין למשבר הזה פיתרון?

כי אתה רוצה לפתור את המשבר, לא על ידי כך שאתה מתחבר, מגיע לאיזון, לא שאתה מגיע לאיחוד, אלא אתה רוצה לתקן את המשבר בצורה עוד יותר אגואיסטית ממה שהוא נוצר, ובזה אתה בונה תשתית למשבר הבא, למדרגה עוד יותר גבוהה.

בן ציון: בזה אני גורם למשבר עוד יותר גדול?

כן. לעת עתה יכול להיות שזה נראה כאילו התפטרת מהקודם, אבל כבר בא לקראתך משבר יותר גדול.

בן ציון: מה האדם עצמו צריך ללמוד על הכוחות כדי שהוא יתחיל להסתכל על זה בצורה יותר מובנית, יותר מערכתית, יותר מדויקת? איך לעבור לאופן הסתכלות כזה? אני מבין שהיא בלתי נמנעת.

צריך ללמוד את כל המערכת הכללית, לראות עד כמה אנחנו כלולים בה, תלויים בה, עד כמה בצורה הדדית אנחנו יכולים להגיע להשתוות, לאיזון, ללמוד את הנוסחה הזאת.

בן ציון: יש נוסחה?

יש נוסחה, וודאי. והיא די פשוטה. זה כמו ""E = mc², זה לא מסובך.

בן ציון: זו לא מתמטיקה מסובכת.

כל הנוסחאות של הטבע הן מאוד פשוטות. כדי להיות באיזון עם הטבע, אנחנו צריכים להתייחס לגוף שלנו, שהוא מדרגת החי, כמו חיות כלפי הגוף שלהן, ולכן אנחנו צריכים לחיות כאן עם צריכה רציונאלית. וודאי שלכל אחד צריך להיות בית וכל מה שצריך בו, משפחה, ילדים, חינוך, תרבות, בריאות, מערכת הבריאות, פנסיה וכן הלאה. הכל צריך להיות, אבל בצורה רציונאלית, כדי להתקיים באופן נורמאלי, לא להפריז בשום דבר. זה מה ששייך לדרגת החי שבי.

חוץ מזה שאני שייך לדרגת החי, אני גם שייך לדרגת המדבר. זה המוח שלי, הרצון שלי, הכיוון להתפתחות. הכיוון להתפתחות לא צריך להיות בחומריות, בדרגת החי, הוא צריך להיות בדרגה יותר גבוהה, בדרגת המדבר. הכיוון להתפתחות צריך להיות כזה שישיג את אותו טבע הנסתר, אותו הכוח שפועל ומפעיל אותנו. איך אני מגלה אותו? על ידי כך שאני מתחבר עם האחרים בצורה מאוזנת, אני בונה חברה אחידה. כולם שונים, אבל כולם שווים, כולם מחוברים יפה וטוב ביניהם.

ואז במידה שאנחנו מתחילים להתחבר בצורה כזאת, אנחנו מתחילים לגלות בתוך החיבור את אותו הכוח. מכך אנחנו הופכים להיות, כביכול לגלאי, שמגלה לנו את הכוח הכללי שבטבע. במידה ואנחנו כך מחוברים, אנחנו יוצרים בזה דמות אדם אחד, דמות כוללת כזאת, שהיא לא אני ולא אתה, אלא מה שמשותף בינינו, בין כולנו. הדמות הזו מתחילה לגלות, להרגיש את הכוח הפועל בכל הנפעל הזה.

בן ציון:, מה רוצה הכוח הזה שפועל, לעשות לבני האדם?

להשפיע טוב.

בן ציון: מה הוא רוצה לעשות מהם?

רק לגרום לאיזון בין כולם. בכך שהוא עושה לנו הצגת אי האיזון, הוא רוצה להביא אותנו לדעת עד כמה אנחנו צריכים לנוע לכיוון האיזון, עד כמה אנחנו צריכים להיות מחוברים. ולכן כל מה שאנחנו רואים סביבנו, זה את כל התופעות הנובעות מההתנהגות הלא נכונה שלנו.

בן ציון: לפי איזה הגיון הכוח הזה יוצר את כל המשברים האלה?

הוא לא יוצר משברים. אם יש לפניך קיר, ואתה מתנגש עם הרכב בקיר, זה הקיר שגרם לך לריסוק הרכב?

בן ציון: לא. אבל אני לא רואה קיר.

תלמד שיש לפניך קיר. אבל אתה צריך כבר ללמוד, אחרת בשביל מה יש לך תבונה ורגש? אתה צריך ללמוד. כמה פעמים אפשר להיכנס עם הראש בקיר? אתה צריך סוף סוף לראות שכאן זה לא הולך. הגענו למצב שאנחנו יכולים ומוכנים, ורוצים להשמיד זה את זה. מספיק, אנחנו כבר נמצאים במצבים שאי אפשר להמשיך בהם. וחוץ מזה, אנחנו כבר נמצאים בנסיגה, בירידה.

בן ציון: מה זאת אומרת?

מהחיים הטובים שהיו אפילו לפני עשרים, שלושים שנה. אז לפחות היה לנו משהו שמאיר קדימה. חשבנו שנגיע לחיים טובים, אם לא אנחנו, אז הילדים שלנו. שנגיע למצב הטוב, שיהיה טוב לכולם. שנטייל, ננוח, נעשה ספורט, תרבות, חינוך. שהילדים שלנו יהיו שמחים, נבנה בשבילם הרבה מערכות כאלה יפות וכן הלאה.

הגיע דור חדש, שלא רוצה כלום, משחק בתוך הטוויטר, הפייסבוק, ולא רוצה בכלל להשתתף בשום דבר. תביא לו מריחואנה ומחשב, וזה מספיק לו. הם צודקים, כשאנחנו מדברים איתם הם אומרים "אנחנו לא רוצים להיות כמוכם, אתם שרפתם את החיים שלכם, בשש בבוקר יוצאים לעבודה, בשמונה בערב חוזרים מהעבודה ולמחרת אותו דבר, ושוב ושוב. אנחנו לא רוצים בכלל כלום. לא רוצים. לא רוצים לעבוד".

בן ציון: כבר עשרים ושמונה מדינות בארצות הברית אפשרו לגליזציה לשימוש במריחואנה.

כי כדאי לאליטות להרגיע כך את העם. כי יש לנו הרבה אנשים, שאין בהם שום צורך. מה לעשות עם שבעה מיליארד אנשים? מיליארד אפשר להבין, אבל שבעה מיליארד, בשביל מה? לכן היום רואים שחוסר האיזון שלנו עם הטבע הכללי, עם אותו כוח, גורם לזה, שאנחנו לא רוצים משפחה, לא רוצים ילדים וכן הלאה. זה עדיין קיים בתרבויות הלא מפותחות, כביכול, במדינות לא מפותחות. אבל במדינות המפותחות? במקום שני ילדים, יש רק אחד.

בן ציון: איך לפרש את התגובות של האדם, לא בסטנדרטים של בן אדם שמגיב כשמרגיש משהו, אלא גם במובנים של כוחות, וגם כתגובה לכוח? איך האדם יכול שתהיה לו הסתכלות הרבה יותר רחבה על עצמו?

אנחנו צריכים ללמד את כל האנושות, מה באמת אותו מקום שאנחנו נמצאים בו. לפי איזה חוק הוא מתנהג, למה הוא נמשך, מה הכוחות האלו שבהם אנחנו פועלים.

כדי להגיע לתכלית יש לנו שתי דרכים: או שאנחנו הולכים לפי הטבע האגואיסטי שלנו. או שאנחנו לומדים את המחשבה הכללית הזאת, והולכים בהתאם אליה, יחד איתה. וכאן בדיוק פרשת הדרכים שאנחנו נמצאים בה היום. כל חוסר האיזון, כל המשבר שאנחנו מרגישים שהולך ומתגבר יותר ויותר, זה אך ורק כדי ללמד אותנו לקח. להראות לנו שאנחנו הולכים בדרך לא טובה.

בן ציון: אם נמשיך את הרעיון הזה של הכוחות, אז האדם הוא בעצם איזה כוח התנגדותי או מפריע, שיוצר את כל האנדרלמוסיה הזאת.

בינתיים לפי ההתנהגות שלו, אבל הוא יכול להחליף את ההתנהגות.

בן ציון: הוא קודם כל צריך להרגיש או לזהות את עצמו גם כאיזה כוח, ולא כאלמנט פסיבי לגמרי.

נכון, לא פסיבי. בניגוד לדומם, צומח וחי, ששם ההתנהגות היא אינסטינקטיבית, שאותה מחשבה מפעילה אותם בלי לשאול אותם, האדם נמצא בבחירה חופשית: איך להתנהג בצורה יפה עם דומים לו, עם בני האדם או עם החיות, הצמחים ועם הדומם, איך להשתמש בהם בצורה ידידותית, בחיבור היפה והנכון, במערכת יחסים מאוזנת או לא. זו הבחירה שלנו.

ואם אנחנו נממש את מחשבת הבריאה הזאת גם על עצמנו, ועל החברה שלנו, וביחס לאקולוגיה, ולטבע הסובב, אז אנחנו בזה מתחילים לעלות לדרגה אחרת של קיום. אנחנו מתחילים להיות מקושרים לאותה מחשבה, לאותו כוח שפועל עלינו. אנחנו מתחילים לגלות אותו, אנחנו מתחילים לחוות אותו. אנחנו נהיה כבר ברמת מידע, וברמת רגש ושכל אחרים לגמרי. אנחנו מתחברים לאותה מחשבה, שקובעת את כל ההתפתחות, את כל המציאות. וזה נקרא "דרגת האדם" שאנחנו רוצים להגיע. בינתיים אנחנו מתנהגים כמו בדרגת חי, לפי הטבע שלי, "כך בא לי ואני עושה".

בן ציון: דרגת האדם, זאת אומרת, שהוא מרגיש את המחשבה?

כן. שהוא יוצא מדרגת החי, לדרגה יותר גבוהה. לרמה שהוא מרגיש שהוא דומה, שהביא את עצמו להידמות לאותו כוח שפועל עלינו שנקרא ה"טבע".

בן ציון: אתה כל הזמן מדבר על לגלות, שצריך לגלות. מה בדיוק המושג הזה "לגלות"?

בן ציון: לקראת סיום התכנית, אנחנו רוצים לעשות סיכום. אני פותח שוב עיתון או צופה בטלוויזיה, ואני רואה, שיש משבר ברוסיה, יש משבר בארצות הברית, הפערים הכלכליים שם עומדים בשיא. אירופה, לא ברור מה מחזיק אותם ביחד. האם רוסיה היא סוג של כוח? ארצות הברית היא גם איזה כוח במשוואה?

אני לא כל כך מתחשב בזה. כי למה לי להתחשב בכל סוגי המחלות האלו, אם הטיפול בכל המחלות הוא אחד. מה אם קצת כואב לו כאן, וקצת כואב לו כאן, וזה פצע כזה ופצע כזה? זה לא מעניין. מה שמעניין הוא שכל העמים הללו יקבלו הבנה, שאנחנו חייבים לשנות את ההתנהגות בינינו, להביא את עצמנו, קודם כל בינינו, בין בני האדם, לצורה מאוזנת, לקיום "ואהבת לרעם כמוך", שזה מה שנמצא ביסוד של כל האנושות מאז. וכולם כאילו מסכימים לזה, רק לא יודעים איך לקיים זאת. לכן שיטת התיקון שאני לומד אותה וממליץ, מלמדת את האדם, איך להגיע לחיבור נכון בין כולם. ואז להגיע לחיים שהם ללא גבול.

בן ציון: איך היית מסכם שהחיים שלנו הם עסק עם הטבע.

בן ציון: והאקטואליה שאני עובר עליה כל יום, היא לא עוזרת לי לעשות את זה?

לא. היא רק אומרת לך, עד כמה אתה טועה, ועדיין לא מגיע לשום פעולה נכונה, לכיוון הנכון לקראת אותו כוח שמפעיל אותנו.

התיישבות בחלל

מתוך הפייסבוק של הרב מיכאל לייטמן, 28.05.18

התיישבות בחלל אינה משהו שאנחנו יכולים לבחור לעשות, אלא משהו שאנחנו חייבים לעשות", אמר מייסד אמזון ג'ף בזוס בכנס חלל שהתקיים בלוס אנג'לס השבוע. שנה קודם לו, הזהיר האסטרופיזיקאי המנוח סטיבן הוקינג כי "זמנה של האנושות על פני כדור הארץ הולך ואוזל. רק יציאה לחלל תיתן לאנושות יעד משותף חדש ותמנע מלחמות ומאבקי שליטה על כדור הארץ ותציל את האנושות מעצמה". צרפו לדברי השניים את החזון של היזם ואיש העסקים אילון מאסק: ליישב מיליון בני אדם על מאדים בעזרת טילים רב-פעמיים, והרי לפניכם התוכנית ליישוב מאדים. פייק ניוז של חזון אחרית הימים.

למה לנו בכלל לצאת לחלל? הרי לא חסרים שטחים עצומים על פני כדור הארץ הקטנטן שלנו. רק לפני כשבוע חזרתי מאיסלנד ומבעד לחלון המטוס, כשחצינו מסלול אווירי בין הים הכספי להרי אורל, נפרשו לעיניי מיליוני קילומטרים של יערות, ערבות ומדבריות שרגל אדם לא דרכה בהם. לכן צריך להעמיד דברים על דיוקם: יש שפע של מקום פנוי להתיישבות (כדור הארץ יכול להכיל עד 200 מיליארד תושבים), אין בעיה של התפוצצות אוכלוסין והאקלים על פני כדור הארץ מתאים יותר להתפתחות שלנו (נסו לבדוק האם אישה יכולה להיכנס להיריון על מאדים...). האם רק משום שכבר איננו מסוגלים לחיות זה לצד זה והרסנו חצי מכדור הארץ, נמשיך כעת במסע ההרס ונשחית גם את כדור הלכת האדמדם?

איני מתנגד למדע, נהפוך הוא, אני סבור שנשיג ידע רב אם נקים מעבדות על פני הירח ומאדים. אך בין חקר החלל ובין העברה הדרגתית של המין האנושי לשם, יש הבדל עצום – אפשר לומר בדיוני. האיומים שזורעים בנו המדענים, שצפוי אסון לבית שלנו וגוף שמימי עלול להתרסק אל תוך כדור הארץ, כמו שאנשי הוליווד מיטיבים לתסרט, אין בהם ממש ואין ערובה לכך שלא יקרו גם בפלנטה אחרת. בואו נפתח יחד את ספרי הקבלה, נלמד את תוכנית הטבע, נחקור את התופעות השונות שחוזים העתידנים ונלמד להתמודד איתן בהתאם.

בתוך כך, נבין שכדי להציל את האנושות מעצמה וכדי למנוע מלחמות ומאבקי שליטה על פני כדור הארץ, איננו נדרשים לצאת לחלל, כפי שסוברים המדענים הדגולים, אלא עלינו ללמוד להתקשר נכון בינינו בעודנו חיים כאן ועכשיו. עלינו להשתנות וללמוד לחיות בהתחשבות זה עם זה. אחרת, צפויים לנו חיים גרועים יותר כאן. גם שם. הטרור, המשברים החברתיים והפגיעה באיכות הסביבה ינדדו איתנו לכל מקום.

אולם למרות כל האיומים שזורעים בנו המדענים, אפשר להיות רגועים: המין האנושי לא עתיד להיכחד מחר בבוקר. יש תוכנית לבריאה. אין מקריות בדברים, יש סיבה ותכלית לכל הקיום שלנו עלי אדמות. לכן, בין שנחיה על כדור הארץ או על פלנטה אחרת במרחבי הקוסמוס, לא נשנה במאומה את גורלנו. לפי תוכנית הבריאה הכוללת, אנחנו אכן בדרכנו לעבור ליקום אחר. לא לממד פיזי, אלא לממד רוחני הנוצר מתוך תפיסת מציאות אחרת. לא נדרשים לכך שום אמצעים עתירי תקציב, אלא רק הבנה ורצון גדול לקראת התקשרות לבבית בין בני אדם, מעין התקנה של תוכנה חדשה שתפתח בנו גישה חדשה לחיים ותחדד את החושים, את הרגשות ואת המחשבות שלנו. בעזרתה נרגיש את כל היקום סביבנו כשקוף, וממש נחדור מבעד לחומר אל מציאות חדשה.

הולך ומסתבך? אז שוב: מערכת הטבע כולה פועלת באחדות ובהרמוניה מלאה, המושתתת על כוח חיובי ואילו הטבע שלנו פועל בניגוד גמור אליה, הוא מושתת על כוח אגואיסטי שלילי. אילו נתקשר בינינו מעל האגו שמבדיל בינינו, ונשתדל לפתח קשרים חיוביים בדומה למערכת הטבע, נעורר בינינו את הכוח החיובי שטמון ביחסים בינינו. זאת הדרך לגלות את הכוח הנסתר. זאת השיטה שביסוד חכמת הקבלה.

כתוצאה מהתקשרות נכונה, יהיו הרגש והשכל משותפים לכולנו, וימלאו את כל עולמנו, עד כי החומר הגשמי ייתפס כשולי. אז, ניכנס אל "לוח הבקרה" של המציאות, אל התוכנה שמפעילה את המציאות ואותנו בפרט. נחיה בתוך מטריקס וירטואלי, בתוך ממד רוחני עליון, ולא נרגיש את הגוף החומרי והפרימיטיבי שלנו. יתרה מזאת, נתעלה מעל הגוף בשר ודם, נחיה בתודעה חדשה - נתעלה מעל להישגיו של המוח, מעל לרמת המחקר האנושי - אל חיים נצחיים חוץ-גופיים. כך, שמאדים, על כל גודלו, יהיה קטן עלינו.

לכן, כמי שעוסק בלימוד חכמת הקבלה למעלה מארבעים שנה, אינני מסכים עם בזוס, מאסק, הוקינג ז"ל ושאר העתידנים. גם לא עם רעיונותיהם של הוגים שקדמו להם, כמו: ז'ול ורן, סטניסלב לם או אייזק אסימוב. כולם כתבו יפה, אך איש מהם אינו משיב לשאלת תכלית האדם. לעומתם, חכמי הקבלה ובפרט ספר הזוהר, הקדימו לכתוב תשובה על משמעות החיים. הם היחידים ששרטטו את הדרך לעבר ממדים נצחיים, מעל חיים ומוות, ולכן אני צועד בעקבות תוכניתם. ולשאלה, האם יש חיים על מאדים או על הירח? התשובה היא לא. חיים יש בקשר בינינו בלבד.

מציאות עליונה

כמה פעמים עוד נחגוג את ראש השנה?

ששת אלפים פעמים בסך הכול. ואחר כך תתבצע סגירה של היקום הזה, כפי שהוא נפתח פעם, כך הוא ייסגר. אפילו הפיזיקאים אומרים שהיקום הוא סופי.

יתחילו להיעלם בהדרגה המאפיינים הכדוריים שלו, שיפסיקו לעוות אותו בכך שעושים אותו תלת מימדי. תחילה הוא יהפוך לדו-מימדי ואחר כך יצטמצם לנקודה אחת. כמו שאות טלוויזיוני נפתח כשנכנס לטלוויזיה, כך גם כאן יתרחש אותו הדבר, רק עם אפקט הפוך: היקום יתקפל, יתמוטט, מפני שייעלמו המאפיינים שפותחים לנו את התמונה שלו. אני מקווה שנהיה עדים לאיך שהיקום יתמוטט, ויחד איתו גם כל הגופים שלנו וכל העולם הזה. יישארו רק תכונות נעלות, שהיום בינתיים לא קיימות בחומר שלנו, אלה תכונות של השפעה ואהבה, איחוד. בהן נתקיים, וכך נעבור למימד עליון.

העניין הוא, שכל מה שמתרחש, מתרחש בתוכנו ומהווה את התפיסה הפנימית שלנו של עצמנו, של החומר הדומם, הצומח, החי ובני האדם. כל העולם, בתוכנו. לכן אנחנו לא יכולים לדבר על כך שהוא קיים באופן אובייקטיבי מחוץ לנו מיליארדי שנים, להיפך, הוא איננו! מה זה אומר שהעולם שלנו מתקפל, כדור הארץ, האנושות, החברה? בתוכי מתקפלת חזרה כל התוכנית שלפיה אני עובד היום, והכול נעלם, מצטמצם בתוכי למצב אחד של איחוד. בזה מסתיים השלב הארצי שלנו ואנחנו יוצאים למדרגה חדשה.

כלומר הראו לי סרט שמסתיים עכשיו?

אבל אתה צריך לממש אותו! סוף העולם, זה סוף התפיסה הלא נכונה של האדם. צריך להבין שזה סרט, ולהפסיק להקרין אותו בתוכך. במקום זה צריך להקרין את השלב הבא, וכל פעם להיות נוכח לדעת שהעולם שלנו, זה רק סרט אחד רצוף ושבמציאות כל זה איננו. כל העולמות זה בינתיים דימוי לא מלא של המצב הכי טבעי, הכי נעלה שלנו, שנקרא עולם אין סוף. לכן ראש השנה הוא חג שכולל בתוכו לחלוטין הכול. ממנו יוצאים כל יתר החגים, כל ההיסטוריה של האנושות. הוא ההתחלה להכול. ראש! ולכן הוא נקרא בעברית "ראש השנה".

בואו נאחל שתהיה לנו התחלה טובה של השלב הבא!